רע"א 5488/16 אבנר נתנאל נ' רישן בנין והשקעות בע"מ ואח'

1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 20.6.2016 בת"א 5195-04-15 (השופטת ד"ר ד' אבניאלי), בגדרה חוייב המבקש (להלן: אבנר) בהפקדת ערובה בסך של 80,000 ₪ לשם הבטחת הוצאותיהם של המשיבים, ככל שתביעתו נגדם תידחה.

רקע

2. אבנר והמשיב 2 (להלן: אריה) הם אחים. אריה הוא בעל המניות העיקרי במשיבה 1 (להלן: רישן); אבנר הוא בעל מניות מיעוט בה. תחת שליטתה של רישן נכסים רבים וקבוצת 'חברות בנות', בהן גם המשיבה 3 (להלן תכונה רישן יחד עם קבוצת החברות שתחתיה קבוצת נתנאל או הקבוצה). לפני מספר שנים נתגלעה מחלוקת בין אבנר לאריה, לאחר שלטענת אבנר קופחו זכויותיו כבעל מניות בקבוצה על-ידי אריה.

3. בעקבות המחלוקת הגיש אבנר שלוש תביעות נגד אריה ונגד מספר חברות בקבוצת נתנאל. לאחר משא-ומתן ארוך הגיעו הצדדים לידי הסכם פשרה. בהתאם להסכם, הסכים אבנר לוותר על תביעותיו, ובתמורה התחייבו אריה וקבוצת נתנאל להעניק לו זכויות שונות. הזכות הרלבנטית לענייננו היא זו המעוגנת בסעיף 7 להסכם הפשרה, לפיה נתונה לאבנר אפשרות לרכוש מקבוצת נתנאל, בתנאים המפורטים בהסכם, דירת גג יוקרתית (להלן: הדירה) שעתידה להיבנות על-ידי הקבוצה בשיתוף עם חברת נאות מזרחי בע"מ (להלן: מזרחי).

4. זמן מה לאחר חתימת ההסכם ביקש אבנר לממש את אפשרות רכישה הדירה, אולם המשיבים מצִדם סֵרבו. לטענת אבנר, סֵרובם של המשיבים נובע ממחלוקת בינם לבין מזרחי באשר לאופן בניית הבניין. כך, בעוד שהמשיבים מעוניינים לבנות דירת גג אחת ולמוכרה לאבנר כפי שהתחייבו לו בהסכם הפשרה, הרי שמזרחי מבקשת למצות את זכויות הבנייה ולבנות שתי דירות-גג. כתנאי להסכמתה לבניית דירת-גג אחת בלבד, דורשת מזרחי מאת המשיבים פיצוי כספי, שאותו המשיבים אינם מסכימים לשלם. נוכח סֵרובם של המשיבים למלא אחר התחייבותם הגיש אבנר תביעה לבית המשפט המחוזי, ובה נתבקש בית המשפט להורות למשיבים לקיים את התחייבותם האמורה בסעיף 7 להסכם הפשרה, ולאפשר לאבנר לרכוש את הדירה בתנאים שנקבעו בהסכם.

עיקרי ההליך בבית המשפט המחוזי

5. ביום 10.1.2016 התקיים דיון קדם-משפט שבסופו קבע בית המשפט המחוזי כי מנסיבות העניין עולה שהסעד המבוקש במסגרת התביעה, קרי – בניית דירת גג אחת בלבד, הוא בלתי-אכיף, והורה לאבנר לשקול אם ברצונו להמשיך בבירור התביעה כפי שהוגשה. בית המשפט הוסיף וציין כי אם אמנם יבחר אבנר להמשיך בבירור התביעה במתכונתה הנוכחית, כי אז "ילקח הדבר בחשבון בהמשכו של ההליך, לרבות האפשרות כי התובע [אבנר – נ' ס'] יחוייב בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיהם של הנתבעים [המשיבים – נ' ס'], וזאת לאור האפשרות המסתמנת כי מדובר בהליך סרק שלא נועד אלא לגרום לבזבוז זמן ולהוצאות מיותרות לכל הצדדים המעורבים בו". בהמשך דבריו נקט בית המשפט המחוזי לשון נחרצת יותר וקבע כי "אם יחליט התובע להמשיך בהליך, יהיה מותנה הדבר בחיובו בהפקדת ערובה בסכום שיקבע על ידי בית המשפט".

6. ביום 16.3.2016 הודיע אבנר לבית המשפט המחוזי כי הוא מבקש להמשיך בבירור התביעה. ביום 1.5.2016 הגישו המשיבים בקשה לחיובו של אבנר בערובה להוצאותיהם בסך של 100,000 ₪, בהתבסס על דברי בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 10.1.2016 שהובאו לעיל. ביום 20.6.2016 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי נשוא הבקשה דנן, בגדרה חוייב אבנר בהפקדת ערובה בסך של 80,000 ₪ להבטחת הוצאות המשיבים כתנאי להמשך בירור התביעה. בית המשפט המחוזי קבע כי דרישתו של אבנר לאכוף את הוראת סעיף 7 להסכם הפשרה היא לכאורה תביעה למתן סעד שלא ניתן יהיה לקבּלו, מאחר שבניית דירת-גג אחת בלבד תלויה בהסכמתה של מזרחי, אשר אינה צד להסכם הפשרה. בהקשר זה ציין בית המשפט המחוזי כי אבנר פירט בכתב התביעה רק חלק מן העובדות הרלבנטיות, וכי הוא ידע היטב כי על-פי בקשת היתר הבנייה שהגישה מזרחי מתוכננות להיבנות בבניין שתי דירות-גג. בנסיבות אלו קבע בית המשפט המחוזי כי סיכויי התביעה להתקבל אינם גבוהים. אשר למצבו הכלכלי של אבנר קבע בית המשפט המחוזי, כי העובדה שהוא מחזיק בחלק ממניותיה של קבוצת נתנאל – שלטענת אבנר שוויו ניכר – אינה מלמדת על מצבו הכלכלי ועל יכולתו לשאת בהוצאות המשיבים אם תידחה התביעה.

           מכאן בקשת הרשות לערער שלפנַי.

עיקרי טענותיו של אבנר

7. לטענת אבנר, שגה בית המשפט המחוזי כשקבע כי הסעד המבוקש בתביעתו אינו אכיף. לטענתו, אין מניעה פיזית או משפטית לקיום הוראת סעיף 7 להסכם הפשרה, וסֵרובם של המשיבים למלא אחר התחייבותם נובע משיקולי כדאיות כלכלית גרידא. בנסיבות אלו, אין לומר כי אכיפת ההסכם אינה בת-ביצוע, ולא בכדי נעדרת טענה ברוח זו מכתב ההגנה של המשיבים. כמו כן, טוען אבנר, כי הוא לא הסתיר עובדות רלבנטיות מבית המשפט. לדבריו, בעת הגשת התביעה כלל לא ידע כי הוגשה בקשה להיתר בנייה במסגרתה תוכננו שתי דירות-גג, ומכל מקום אין בהגשת הבקשה כשלעצמה (אף אם היתה מאושרת), כדי להפוך את הסעד המבוקש לבלתי-אכיף. בנוסף, לטענת אבנר, שווי אחזקותיו בקבוצת נתנאל הוא בשיעור גבוה, כ- 21 מיליון ₪. ברי אפוא כי מצבו הפיננסי איתן, ואין בסיס לחשש שציין בית המשפט המחוזי בדבר חוסר יכולתו לשאת בהוצאות המשיבים ככל שיידרש לכך.