רע"א 54311-09-14 קרנית-קרן לפיצוי נפגעי תאונת דרכים נ' מ'

עניינה של בקשת הרשות לערער – החלטת בית משפט השלום, שדחה את בקשת המבקשת לסילוקה של תובענת המשיב על הסף.

ביום 13.8.2013 הגיש המשיב תביעה ובה טען, כי ביום 14.6.2006 הוא נפגע בתאונת דרכים שגרמה לו נזק גוף. כיוון שאין הוא יודע את זהות הנהג, את תביעתו הוא הפנה כנגד המבקשת. המבקשת ביקשה, בתורה, לסלק את התביעה על הסף, משום התיישנותה. בתגובה העלה המשיב טענות מטענות שונות, שכולן, לבד מאחת, נדחו בידי בית המשפט קמא. הטענה האחת שנתקבלה על ידי בית המשפט הביאה לדחיית הבקשה לסילוק התביעה על הסף. על החלטה זו מלינה המבקשת, בבקשת רשות ערעור שהניחה לפניי.

זהו הרקע לבקשה שלפניי בזעיר אנפין, ועתה אפנה לפרוש בפירוט מה את שצריכים אנו להכרעה בבקשה.

אם כן, כאמור, בית משפט השלום דחה את טענותיו של המשיב לבד מאחת. בהחלטתי זו אעסוק רק בזו שנתקבלה, והרי בגינה נתכנסנו.

כפי שנוכחנו לראות, תביעתו של המשיב הוגשה לאחר שחלפו שבע שנות ההתיישנות מאז ארעה התאונה. הוא ביקש, בכל זאת, שלא לסלק את תביעתו, כשהוא נשען על סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] וטוען, כי לא גילה את הנזק כי אם ביום 20.7.2006, ואם כך הוא, אזי – בהתחשב בפגרת הקיץ של בתי המשפט – תביעתו, שהוגשה ביום 13.8.2013, לא התיישנה. המבקשת טענה, כי הנזק התגלה כבר בעת שהגיע המשיב לחדר המיון, משמע ביום 19.6.2006.

לשם השלמת התמונה אציין, כי המשיב נפגע במקומות שונים בגופו. הפגיעה המרכזית היתה בעינו, שלבסוף נעקרה. ביחס לנזק זה קבע בית המשפט קמא, כי התביעה התיישנה, כיוון שהנזק התגלה מייד עם ההגעה לחדר המיון (קביעה זו אינה מושא הבקשה שלפניי). הנזק האחר עניינו שבר בידו הימנית של המשיב, וביחס אליו קבע בית המשפט קמא, כי הנזק לא התגלה בעת שהגיע המשיב לחדר המיון, אף שנאמר בתעודת חדר המיון כי הוא "סובל מכאבים... ביד ימין...", כיוון שהשבר בידו לא נתגלה כי אם ביום 20.7.2006, בצילום רנטגן שנעשה במשיב. עם זאת הותירה השופטת הנכבד קמא פתח לבירורה של טענת ההתיישנות בהמשך ההתדיינות, שמא מן הראיות יעלה כי אין המדובר "באותו נזק".

בבקשת הרשות לערער שבה המבקשת וטוענת את שטענה בפני בית המשפט קמא, משמע כי לא גילוי השבר הוא הנותן, כי אם התלונה על הכאבים בידו הימנית, תלונה שהמשיב העלה בעת שהגיע לחדר המיון ביום 19.6.2006. לשיטת המבקשת, עניין לנו באותו נזק, שרק החמיר כאשר נתגלה השבר ביד.

השאלה הצריכה הכרעה היא, אפוא, האם – בגדרו של סעיף 89(2) סיפא לפקודת הנזיקין יש לראות את מועד התלונה על כאבים ביד ימין כמועד גילויו של הנזק, או שמא המועד בו נמצא שבר בידו, כחודש ימים לאחר מכן.

לאחר ששקלתי בטענות הצדדים בחרתי, סופו של יום, שלא להיענות לבקשה. אכן, בתעודת חדר המיון נזכרו כאבים ביד ימין, והדעת נותנת, כי מקורם של כאבים אלה הוא בשבר שארע ביד, שבר שאמנם נתגלה כחודש לאחר מכן. אני סבור, כי על מנת להגיע לכלל דיעה מבוססת באשר לאופיו של הנזק (ביד ימין) כפי שחווה אותו המשיב בעת שהגיע לחדר המיון, ועל מנת להשיב לשאלה האם הוא היה כזה שאדם סביר היה מגיש תביעה בגינו (ע"א 165/83 בוכריס נ' דיור לעולה בע"מ, פ"ד לח(4) 554 (1984)), ראוי כי תישמענה ראיות, ואפשר שלאחר גבייתן תתבהר התמונה, שאז יהא בידי המבקשת לשוב ולהעלות את טענת ההתיישנות.

סוף דבר, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין מצאתי שלא לחייב את המבקשת בהוצאות הבקשה.