רע"א 53870-05-16 אלעג'לוני נ' אחמד כאמלה ואח'

כללי

1.לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית-משפט קמא (כב' השופטת קרן אזולאי) מיום 1.5.2016 (להלן – ההחלטה) שלפיה ניתן צו מניעה זמני האוסר על המבקש להיכנס ולהחזיק בנכס הנמצא ברחוב אלאח'טל 2 בירושלים הידוע כחלקה 110 בגוש (שומה) 30057 והרשום בפנקס השטרות בספר 3000 בדף 1017 (להלן – הנכס).

רקע עובדתי ודיוני

2.לבית-משפט קמא הוגשה ביום 3.4.2016 בקשת המשיבות, אם ושלושת בנותיה, למתן צו מניעה זמני האוסר על המבקש ועל כל מי מטעמו להיכנס לנכס ו/או להחזיק בו או בכל חלק ממנו וכן האוסר עליו להכניס לשם מטלטלין ולבצע בנכס עבודות מכל מין וסוג שהוא.

3.על-פי הנטען, לפני מספר ימים פלש המבקש לנכס, אשר המשיבות החזיקו בו כדין, חזקה ייחודית ובלעדית, מזה עשרות שנים, בין היתר מכוח זכויות בעלות. כפי שפורט בתצהיר שצורף לבקשה, נקט המבקש כנגד המשיבות במעשה בריונות בכך שפלש לנכס. משכך, התבקש מתן הצו באופן מידי ובמעמד המשיבות בלבד. כמו כן, התבקש בית-המשפט ליתן צו המופנה למשטרת ישראל ליתן למשיבות כל סיוע הנדרש לשם ביצוע הצו המבוקש. המשיבות הוסיפו וטענו כי עומדת להן הזכות המלאה להגנה על זכויות החזקה בנכס, בין היתר מכוח הוראות סעיפים 18 ו-19 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1998 (להלן – חוק המקרקעין) ומכוח הוראת סעיף 29 לפקודת הנזיקין.

4.כעולה מכתבי הטענות והראיות שהוגשו במהלך הדיון בבית-משפט קמא, הנכס הִנו מבנה מגורים בן שתי קומות. לטענת המשיבות, עד לשנת 1967 התגוררו בדירה הנמצאת בקומת הקרקע של הנכס (להלן – דירת הקרקע). בשנת 1967, לאחר פטירת אב המשפחה, עברו המשיבות להתגורר בבית הסבא – אבי אם המשפחה – בשכונת בית חנינא בירושלים. דירת הקרקע הושכרה לתקופות מסוימות, בשעה שהדירה בקומה הראשונה נותרה נעולה. ניסיונות להשתלט על הנכס במהלך השנים סוכלו על-ידי המשיבות. בסוף שנת 1995, בוצע שיפוץ יסודי בנכס, אשר נועד להכשיר את השימוש בקומה הראשונה. בשנת 1996 המשיבות הפעילו סוכנות נסיעות ותיירות בדירת הקרקע והשכירו את הדירה בקומה הראשונה כיחידה משרדית. בתחילת שנת 2015, בשל ליקויי רטיבות, הועתקה פעילות סוכנות הנסיעות לקומה הראשונה ודירת הקרקע נסגרה, תוך שאוכסן בה ריהוט, ציוד משרדי לרבות מחשבים ותיקי מסמכים. לגרסתן, ביום 9.3.2016 קבלן מטעמן פירק את הדלתות בדירת הקרקע לצורך החלפתן בדלתות רב-בריח. אולם, בטרם סיפק היה בידו להרכיב את הדלת השנייה, גילו המשיבות במהלך ביקור שערכו בנכס ביום 12.3.2016כי המבקש פלש עם בני משפחתו לדירת הקרקע.

5.בתגובה לבקשה טען המבקש כי רכש זכויות בעלות חלקיות בדירת הקרקע (בשטח של 50 מ"ר) מאחד בשם פאיז מוחמד סעיד כאמלה ואחיו, הם קרובי משפחה של המשיבות. לטענתו, לפני מספר חודשים הציע לו פאיז לרכוש את חלקו (וחלקם של אחיו) בדירת הקרקע. המבקש הוסיף וגרס, כי בחודש דצמבר 2015 ביקר בנכס עם פאיז ולאחר שהוצג לפניו צו ירושה, לפיו פאיז ואחיו הם יורשיה היחידים של המנוחה רודיינה כאמלה, אשר על-פי רישומי לשכת רישום המקרקעין הִנה בעלת זכויות בעלות בנכס, רכש את זכויותיהם ביום 6.12.2015 ושילם במעמד הרכישה מקצת מהתמורה. במחצית חודש ינואר 2016 נכנסו המבקש ובני משפחתו להתגורר בדירת הקרקע, תוך שהם מרכזים את הריהוט שהיה שם בחדר אחד. לטענתו, לאחר כניסתו לדירת הקרקע, התגורר במקום עם משפחתו ללא הפרעה, זאת עד לביקור המבקשות בנכס במחצית חודש מרץ.

ההליך בבית-משפט קמא

6.בית משפט קמא קיים דיון בבקשה, במהלכו התרשם מגרסאות הצדדים והעדים שנחקרו לפניו, ובכלל זה מגרסתו של פאיז ובסיום הדיון ניתנה ההחלטה. יוער, כי בטרם מתן ההחלטה הוגש כתב התביעה ולפיו עתרו המשיבות לצו מניעה קבוע בגין "מעשה פלישה והסגת גבול שביצע הנתבע, בתאריך 6.3.16 בנכס"; זאת לצד סעד כספי לפיצוי המשיבות בגין השימוש הראוי שעשה המבקש בדירה.