רע"א 53499-09-14 י' נ' מירזוייב ואח'

רקע

• מונחת לפניי בקשה למתן רשות לערער על החלטתו מיום 3.9.14 של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת ת' בר אשר-צבן) שניתנה במסגרת ת.א. 2015/09.

• השתלשלות העניינים הרלבנטית תובא להלן, בקצרה. עניינו של התיק המתנהל בבית משפט קמא הוא בתביעה מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 שהגיש המבקש נגד המשיבים בעקבות תאונת דרכים בה נפגע, כנוסע ברכב, ביום 31.5.08. כתוצאה מהתאונה נגרם למבקש שבר בירך ימין. התביעה הוגשה על ידי המבקש אל בית משפט קמא ביום 28.1.09. לבקשת המבקש מינה בית משפט קמא מומחה בתחום האורטופדיה – פרופ' מאיר ליברגל – לצורך בדיקתו וקביעת דרגת נכותו בעקבות התאונה. בחוות דעתו מיום 12.11.09 סבר המומחה, כי יש מקום לקבוע למבקש נכות זמנית בשיעור של 30% לתקופה של שנתיים, שבמהלכה ייערכו "אבחון, טיפול ושיקום". שאלה מרכזית שביחס אליה לא הייתה למומחה תשובה ודאית היתה האם השבר בירך התאחה או לא. על רקע זה ביקש המומחה – במסגרת סדרת שאלות ותשובות לשאלות הבהרה שהפנה אליו המבקש לאחר מתן חוות הדעת – כי המבקש יעבור בדיקתCT ממוקדת (וזאת לאחר שהמבקש ביצע ביום 27.2.12, לבקשת המומחה, בדיקת CT שהיתה כנראה כללית יותר) על מנת להבהיר, בין היתר, גם את שאלת איחוי השבר. המבקש, מטעמיו, סירב בצורה עקבית לבצע את הבדיקה האמורה. ביום 26.2.13 נבדק המבקש בשנית על ידי המומחה (וזאת בהתאם להחלטתו של בית משפט קמא מיום 13.12.12), ובהמשך לכך הוא נתן חוות דעת משלימה (ביום 15.4.13). חוות זו ניתנה על ידי המומחה מבלי שעמדה בפניו בדיקת ה-CT הנ"ל, וזאת לנוכח סירובו של המבקש לבצעה. בחוות דעתו ציין המומחה, כי בשל סירובו של המבקש לבצע את הבדיקה הנ"ל אין הוא יכול לדעת בוודאות מה מצב התאחות השבר. בסופו של דבר העריך המומחה כי נכותו הצמיתה של המבקש עומדת על 20% וזאת מתוך הנחה שהשבר התאחה. גם לאחר חוות הדעת המשלימה שלח המבקש אל המומחה שאלות הבהרה נוספות. בתשובותיו, שב המומחה וציין, כי על מנת לדעת באופן ודאי האם השבר התאחה אם לאו, יש צורך בביצוע בדיקת ה-CT הנ"ל, אותה, כאמור, המבקש סירב לבצע. המבקש ביקש לזמן את המומחה לחקירה על חוות דעתו וזו התקיימה בפני בית משפט קמא ביום 19.3.14. בסיום הדיון הורה בית המשפט על הגשת תחשיבי נזק מטעם הצדדים על מנת לנסות ולסיים את התביעה בפשרה, ואולם הדבר לא צלח. אשר על כן נקבע התיק להגשת תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים.

• ביום 27.7.14, המועד שנקבע להגשת תצהירי המבקש, הגיש המבקש בקשה שכותרתה "בקשה דחופה מטעם המבקש". במסגרת בקשה זו ביקש המבקש, כי תינתן לו ארכה בת 30 ימים להגשת תצהירי עדות ראשית מטעמו וזאת מיום קבלת תשובותיו של המומחה לשאלות הבהרה נוספות שהפנה אליו. בבקשה צוין, כי המבקש ביצע ביום 3.7.14 את בדיקת ה-CT שביקש המומחה; כי עולה ממנה שהשבר לא התאחה; וכי על רקע זה הפנה המבקש אל המומחה שאלות הבהרה נוספות (שצורפו לבקשה). הבקשה נדחתה על ידי בית משפט קמא, בו ביום, באומרו, בין היתר, כך: "לא מוכרת לי התנהלות כמו זו של התובע. לא מוכר לי הליך שבו מבלי ליידע את בית המשפט ואת הצדדים ומבלי לקבל את הסכמתם, לאחר חקירת המומחה, משלים התובע פעולות שונות ופונה אל המומחה בבקשה להגיש חוות דעת משלימה, מבלי שקיבל את עמדת הצדדים לכך ומבלי שבית המשפט הורה על הגשת חוות דעת משלימה". לפנים משורת הדין ניתנה למבקש ארכה קצרה להגשת תצהיריו. בנוסף, המומחה התבקש שלא להשיב לפנייה שנשלחה אליו מטעם המבקש.

• תצהירי המבקש הוגשו וביום 13.8.14 הגיש המבקש בקשה נוספת שכותרתה "בקשה להגשת שאלות הבהרה אל מומחה בית המשפט". במסגרת בקשה זו שב המבקש למעשה על בקשתו מיום 27.7.14 וביקש להתיר לו להציג למומחה את תוצאות בדיקת ה-CT העדכנית שביצע. נטען, כי בסופו של יום עלה בידי באי כוח המבקש לשכנע את המבקש לבצע את בדיקת ה-CT אותה ביקש המומחה לבצע; כי יש לממצאים שעלו בבדיקה השלכה משמעותית על גובה נכותו של המבקש; וכי מטעם זה יש לאפשר את הצגתם בפני המומחה.

• לאחר שהושלם סבב תגובות הצדדים לבקשה, ניתנה ביום 3.9.14 החלטתו של בית משפט קמא מושא הבקשה שלפניי. בהחלטתו, דחה בית משפט קמא את בקשתו של המבקש ממספר טעמים: ראשית, בהחלטה נאמר כי המבקש, משיקוליו, סירב בתוקף במשך תקופה ארוכה לבצע את בדיקת ה-CT אותה ביקש המומחה לבצע, וכאדם בוגר המיוצג על ידי עורכי דין עליו לשאת בתוצאות בחירותיו, שלפיהן התנהל ההליך. שנית, בית משפט קמא ציין, כי אין מדובר בבקשה למשלוח שאלות הבהרה, כפי שנטען על ידי המבקש, אלא בבקשה להורות למומחה להגיש חוות דעת נוספת, וכי יש בטעם זה לבדו כדי להביא לדחיית הבקשה. שלישית, בית משפט קמא אמר עוד, כי התנהלותו של המבקש לאורך ההליך, אשר פנה פעם אחר פעם אל המומחה בשאלות הבהרה מבלי לבקש את רשותו של בית המשפט ומבלי לעמוד במועדים שנקבעו לכך בדין, מצדיקה הצבת גבול לאי כיבוד הוראות סדרי הדין מצד המבקש. ורביעית, בית משפט קמא ציין, כי מדובר בתביעה שבירורה נמשך כבר שנים רבות, וזאת בעיקר בשל אופן התנהלותו של המבקש, וכי היעתרות לבקשת המבקש עלולה לגרום לכך שההליכים עוד יימשכו זמן רב.

• במסגרת הבקשה המונחת לפניי מבקש המבקש להשיג על החלטה זו. המבקש טוען, כי הגם שסירב במשך תקופה ארוכה לבצע את בדיקת ה-CT אותה ביקש המומחה לבצע, הרי שבסופו של דבר הוא ביצע את הבדיקה ותוצאותיה מונחות לפנינו. עוד נטען, כי יש בתוצאות הבדיקה כדי לתת מענה לשאלה מרכזית עליה לא יכול היה המומחה לתת תשובה ודאית – האם השבר התאחה או לא – בהיעדר בדיקת ה-CT. במצב דברים זה נטען, כי יש לתוצאות הבדיקה השלכה משמעותית על גובה נכותו של המבקש, וכי מטעם זה יש להביאן בפני המומחה ולקבל את עמדתו על מנת להגיע לחקר האמת.

  דיון והכרעה

• לאחר שעיינתי בטענות המבקש, בחומר המונח לפניי, ובהחלטתו של בית משפט קמא, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, מבלי צורך לבקש את תשובת המשיבים (ראו תקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984).

• כידוע, הכלל הוא שהשגות בעלי דין על החלטות ביניים של הערכאה הדיונית יידונו במסגרת הערעור על פסק הדין. זאת, למעט אותם מקרים נדירים בהם "עלה בידי מבקש רשות הערעור להראות כי דחיית הדיון בהשגה על ההחלטה לשלב הערעור על פסק הדין, עלולה להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים; עלולה לגרום לנזק של ממש, או עלולה להביא לקיומו של הליך מיותר או שגוי" (רא' למשל: רע"א 7913/14 תרכובת ברום בע"מ נ' הדס חצב (מיום 8.2.15), פסקה 7).