רע"א 53449-11-15 עראר נ' זפרן

לפני בקשת המבקש לעכב את ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום בפ"ת (כב' הש' ליאת הר ציון) מיום 19.10.15 במסגרתו אישר בית המשפט את פסק הבורר שניתן ביום 8.9.14, המורה על חיוב המבקש בשכר טרחתו של המשיב בשיעור של 68,320 ₪ וכן בתשלום הוצאות משפט בשיעור של 11,800 ₪.

הנדרש לנדון

1. בין הצדדים התנהלה בוררות לפני הבורר עוה"ד משה אהרוני ( להלן – הבורר) בכל הקשור לדרישת שכ"ט מצד המשיב אשר פעל לגביית כספים המגיעים למבקש במסגרת תיקי הוצל"פ שונים. הצדדים הסכימו כי פסק דינו של הבורר ינתן על דרך הפשרה ע"פ סע' 79 א לחוק בתי המשפט וללא צורך בנימוקים.

הבורר בפסק דינו קיבל את תביעת המשיב בחלקה ומעבר לנחוץ אף הוסיף נימוקים כלליים לפסיקתו זו.

2. בית משפט קמא, בפסק דינו מיום 19.10.15, אישר את פסק הבורר, תוך שהוא קובע כי לא נמצאו פגמים בהתנהלות הבורר או עילות אחרות אשר יש בהם להצדיק את ביטול הפסק.

המבקש עותר להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט קמא ולעניין זה הוגשה על ידו בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות הערעור אשר טרם הוכרעה על ידי כב' הרשם המטפל.

בצד הבקשה הנזכרת הגיש המבקש אף את בקשתו הנוכחית לעיכוב ביצוע פסק הדין.

3. בבקשתו הנוכחית טען המבקש כי נוכח סיכויי הערעור העומדים לו ומאזן הנזקים שעיקרו הקושי להחזיר המצב לקדמותו ככל שידרש המבקש לשלם לאלתר את החיוב הכספי נשוא פסק הבורר, ראוי לעכב את פסק הדין עד להכרעה בבקשת רשות הערעור.

4. המשיב טוען לדחיית הבקשה הן בשל כך שהוגשה לערכאה דנן קודם שהוגשה בקשת רשות הערעור וקודם שהוכרעה הבקשה להארכת מועד והן בשל כך שהמבקש לא טרח כלל לצרף לבקשתו את פסק דינו של בית משפט קמא נשוא הבקשה, לחילופין טען המשיב כי יש לדחות הבקשה לגופה כיוון שאין היא עומדת בתנאי הפסיקה בכל הקשור לעיכוב ביצועו של פסק דין שהינו בעיקרו פסק דין כספי.