רע"א 52890-03-14 פלדמן נ' בוקובזה

המשיב תובע בבית המשפט השלום את המבקשת לסילוק ידה "ממחסן שנבנה על ידה ללא היתר בשטח שבבעלותו המצוי בגב החנות שברחוב הרצל 100 באר שבע" וכן ממחסן נוסף ברחוב הרצל 56 בבאר שבע "אשר עליו השתלטה המשיבה במאי 2013".

ביום 10/10/13 עתר המבקש לצו מניעה זמני שיורה למשיבה "להימנע מלעשות כל שימוש וכל דיספוזיצה (של המחסן הנ"ל)".

בתום הדיון בבקשה וחקירת המצהירים (בישיבה מיום 2/12/13) אישר בית המשפט קמא את הסכמת הצדדים כדלהלן:

"מבלי שתהיה הודאה בהסכמה זו אנו מסכימים כי עד מועד הדיון לא תיעשה דיספוזיציה מכירה או השכרה של הנכס".

המשך הדיון נדחה ליום 2/3/14 – לישיבת קד"מ נוספת.

במהלכה ביקש ב"כ המבקשת לבטל את הצו הזמני ואילו ב"כ המשיב ביקש כי יותר למרשו "להשכיר את השטח ולשפץ ואף להפקיד את דמי השכירות בבית המשפט".

בתום אותו דיון קצר החליט בית המשפט קמא (כב' השופטת וולפסון) כדלהלן:

"לאחר ששמעתי את ב"כ הצדדים, טרם הוברר לי האם מדובר בחלקה שיש בה שותפים ללא הסכם שיתוף או עם הסכם שיתוף.

בהיעדר מידע ועל בסיס הבקשה והדיון האחרון (מיום 10/10/13 – י.א) אני מאריכה את הצו הזמני עד להחלטה אחרת.

מוצע כי הצדדים יגיעו להסכמים. נדחה לקד"מ ליום 4/5/14..."

בפני בקשת רשות ערעור שהגישה המבקשת (ביום 26/3/14) על ההחלטה האמורה.

לטענתה, הצו הזמני (המופנה כאמור לעיל הדדית לשני הצדדים) משנה את ה"סטאטוס קוו" שקדם לו – ולפיו על פי טענתה, היא הייתה זו שהחזיקה בפועל במחסן.

המשיב בתגובתו חולק על המצג האמור וטוען כי אין למבקשת טענת זכות או בעלות במחסן וכי כל הזכויות במחסן הינן שלו ושלו בלבד.