רע"א 52798-03-15 מור(עציר) ואח' נ' סלה

1.בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בפתח תקווה (כב' השופטת ש. קמיר וייס) אשר הורה על עיכוב הדיון בתביעת פינוי שהגישו המבקשים כנגד המשיב, עד שתוכרע שאלת הבעלות במושכר בהליך אחר המתנהל בבית משפט מחוזי.

2.הרקע להחלטה-

המבקשים הגישו ביום 11.8.14 תביעה לפינוי מושכר נגד המבקש (ת"א 11862-08-14) להלן "תביעת הפינוי" בטענה כי הם בעלי נכס – בית מגורים צמוד קרקע בבורגתא - וכי השכירו את הנכס למשיב בהתאם להסכם שכירות עליו חתומים המבקש 2 (התובע 2) והמשיב. לטענתם, ההסכם מתייחס לתקופת שכירות מיום 1.9.05 עד 1.9.06 וכן לתקופת אופציה. לאחר מכן הוארך ההסכם בהסכמה בעל פה, תוך שהמשיב משלם דמי שכירות כסדרם. כשנה וחצי לפני הגשת התביעה ע"י המבקשים, החלה המדינה בנקיטת הליכים נגד המבקשים במסגרתם, בין היתר, עוקלו דמי השכירות ששילם המשיב כשכר דירה. המשיב מצידו הפסיק לשלם את שכר הדירה.

לפיכך הודיעו המבקשים מהמשיב על רצונם לסיים את השכירות ולקבל בחזרה לידיהם את המושכר, ומשכך הוגשה התביעה לפינוי.

כל זאת כמתואר ע"י התובעים בתביעת הפינוי.

המבקשים לא הסתירו בכתב תביעתם את העובדה כי מתנהל דיון בתביעה שהוגשה נגדם בנושא הבעלות במושכר. תביעה זו מתנהלת בבימ"ש מחוזי מרכז בה"פ 9500-11-13, ובמסגרתה נטען כנגד המבקשים, ע"י הבעלים הקודם של המגרש עליו נבנה בית המבקשים, כי הוא, ולא הם, הינו הבעלים של הנכס (סעיף 3 לכתב התביעה בבימ"ש קמא).

3.בנסיבות אלו טען המשיב כי יש לעכב את הדיון בתביעת הפינוי עד שיוכרע מי הבעלים החוקי של המושכר.

טענה זו של המשיב התקבלה, וביהמ"ש הורה על עיכוב ההליכים בתביעת הפינוי, כאמור לעיל.

4.החלטת בימ"ש קמא ונימוקיה -

וזו החלטת בימ"ש קמא, כלשונה: