ששון ואח' נ' בוסתנאי

1.בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בפתח תקווה מיום 03.01.18 (כב' השופטת נ' מימון שעשוע) אשר דחה את בקשת המבקשים להחזרת מלוא האגרה ששולמה בהליך קמא.

2.בקצרה יפורט כי המשיבים הגישו תביעה כספית ע"ס 237,500 ₪ כנגד המשיב. בגין התביעה שולמה אגרה בסך 2,969 ₪ (המחצית הראשונה של האגרה).

התקיים דיון אחד בבימ"ש קמא ולאחריו הורה בית המשפט על מחיקת התביעה על הסף מחמת היעדר עילה, והמבקשים חוייבו בהוצאות המשיב בסך 1,500 ₪.

המבקשים הגישו ערעור על פסק הדין במסגרת ע"א 21462-06-17. בדיון שהתקיים בערעור, הגיעו הצדדים להסכמות לפיהן הערעור יידחה והמשיב יחזיר למבקשים את ההוצאות ששולמו לו. הסכמות הצדדים קיבלו תוקף של פסק דין ובימ"ש הורה על החזרת העירבון שהופקד בתיק.

המבקשים הגישו בקשה להחזר אגרה ובימ"ש הורה על החזר אגרה בהתאם לתקנות (ראו החלטה מיום 10.12.17).

המבקשים פנו בבקשה נוספת וטענו כי יש להשיב את מלוא האגרה ששולמה נוכח פסק דינו של בית משפט המחוזי שביטל את פסק הדין קמא. בימ"ש דחה, כאמור, בקשה זו תוך שנקבע כי "אין עילה להחזר המחצית הראשונה של האגרה, שרק היא שולמה, מאחר והתקיים דיון".

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי.

3.לטענת המבקשים, בתמצית, שגה בית משפט קמא עת דחה את בקשתם: פסק דינו של בימ"ש קמא בוטל; המבקשים קופחו עת ניתן פסק הדין בהליך קמא ללא קיום דיון הוכחות; נפל פגם ומחדל משפטי עת ניתן פסק דינו של בימ"ש קמא; יש לתקן עוולה זו לפחות בהחזרת האגרה.

4.דין הבקשה להידחות אף ללא צורך בקבלת עמדת הצד שכנגד.

תקנה 6(ב) לתקנות בתי המשפט (אגרות) תשס"ז-2007 (להלן "תקנות האגרות") מפרטת את הנסיבות שבהן תוחזר האגרה לבעל דין. אביא להלן את לשון תקנה 6(ב) לתקנות האגרות:

"הסתיים הליך לפני שהסתיימה ישיבת קדם המשפט השלישית, ונתקיים אחד מאלה, ינוכה מהאגרה ששולמה, כערכה במועד התשלום, סכום כנקוב בפרט 34 או 35 בתוספת, לפי העניין, כערכו במועד התשלום ויתרת האגרה ששולמה תוחזר, בתוספת הפרשי הצמדה על היתרה כאמור בתקנה 17:

(1)ההליך בוטל או נמחק בידי מגישו;