רע"א 51394-06-14 מקונן נ' פלאפון תקשורת בע"מ

1.לפני בקשת רשות ערעור על החלטת כב' הרשמת הבכירה ורדה שוורץ מיום 19.3.14 אשר ניתנה בת"ת 53534-01-14 בבימ"ש שלום בת"א ולפיה נדחתה בקשת המבקשת מיום 3.3.14 להעביר את הדיון לבימ"ש שלום באילת. כן חויבה המבקשת בהוצאות הדיון בבקשה בסך 750 ₪.

2.הבקשה לביצוע תביעה על סכום קצוב הוגשה ע"י המשיבה ללשכת ההוצל"פ בת"א בגין חוב נטען של המבקשת על סך 7,408.82 ₪ בגין אי תשלום עבור שירותי תקשורת.

ההתנגדות לבקשה לביצוע התביעה על סכום קצוב הוגשה ע"י המבקשת ללשכת ההוצל"פ בת"א, המקום שבו כאמור, הוגשה הבקשה לביצוע התביעה (תיק הוצל"פ 01-68491-13-3).

3.המבקשת טוענת בבקשה שבפני כי היה על ביהמ"ש לבחון לגופן את טענות המבקשת לעניין הסמכות המקומית שהוגשו מיד לאחר הגשת ההתנגדות ולקבלן, בנסיבות העניין, בשים לב אף למצבה האישי הקשה של המבקשת והנזק הרב שייגרם לה באם יתנהל ההליך בבימ"ש שלום. המבקשת טוענת כי כב' הרשמת שגתה עת התעלמה ממבחן מירב הזיקות לקביעת הסמכות המקומית; עת התבססה על עניין טכנוקריט כגושפנקא להחלטת הדחייה מבלי לקחת בחשבון את שיקולי המקרה הספציפי החריגים וההשלכות הקשות המהווים עילה מספקת לחריגה מהקבוע בעניין טכנוקריט, אשר ניתן ע"י דן יחיד בבימ"ש מחוזי ולא אושר כהלכה מחייבת ע"י ביהמ"ש העליון.

לעניין מתן רשות ערעור מציינת המבקשת כי החלטת כב' השופטת אינה מייחסת משקל הולם לטענותיה של המבקשת אודות נסיבותיו היחודיות של תיק זה ושל המבקשת, בין היתר, מצוקתה הכלכלית והדחיפות בה הוגשה הבקשה להעברת מקום הדיון.

4.לאחר שעיינתי בבקשה, מצאתי כי דין הבקשה למתן רשות ערעור להידחות ללא צורך במתן תשובה, מכוח סמכותי לפי תקנה 406 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984, מהנימוקים שיפורטו להלן.

5.מעיון בחומר המונח בפני ובחינת טענות המבקשת, מצאתי כי החלטת הרשמת בדין יסודה ולפיכך דין הבקשה למתן רשות ערעור להידחות.

6.תקנה 109 ב לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם – 1979 (להלן: "תקנות ההוצל"פ") קובעת כדלקמן:

"(ב) על אף האמור בתקנה 15 (א), התנגדות, בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות או בקשה או תגובה לבקשה בענין בקשה לביצוע תביעה מהסוגים שעליהם יודיע שר המשפטים בהודעה שתפורסם ברשומות, יגיש הנתבע ללשכה שאליה הוגשה הבקשה ללשכה שליד בית המשפט שאליו ניתן היה להגיש את הבקשה לביצוע התביעה כתובענה לפי תקנות סדר הדין, אלמלא הוגשה ישירות לביצוע בהוצאה לפועל לפי הוראות סעיף 81א1 לחוק (להלן-לשכת ההגשה).

(ג) נתבע שהגיש בקשה או תגובה לבקשה כאמור ללשכה שאינה הלשכה שבה הוגשה הבקשה לביצוע התביעה כאמור בתקנת משנה (ב) יפרט בה את הטעמים שלפיהם לשכת ההוצאה לפועל האמורה היא המוסמכת לפי תקנת משנה (ב)".

כב' הרשמת קבעה בהחלטתה מיום 19.3.14 כי, בהתאם לתקנה 109 ב (ב) ו- (ג), אם סבר ב"כ המבקשת כי הסמכות המקומית לדון בהתנגדות נתונה לבימ"ש שלום באילת היה עליו להגיש את ההתנגדות בלשכת ההוצל"פ באילת ולפרט בה את הטעמים מדוע הסמכות המקומית נתונה לבימ"ש שלום באילת, כפי שעשה בבקשה להעברת דיון שהובאה בפניה, אלא שב"כ המבקשת הגיש את ההתנגדות בלשכת ההוצל"פ בתל אביב, שם הוגשה הבקשה לביצוע התובענה לסכום קצוב ועל כן, יש לראות את המבקשת כמי שוויתרה על הזכות לכפור בסמכות המקומית של בימ"ש זה.