רע"א 49314-05-14 נ.א.נ' נאסר ואח'

לפני בקשה לעיכוב ביצוע החלטה שניתן בבית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת ש' רנר) בת"א 40260-04-14 מיום 21.05.14 (להלן: "החלטת בית משפט קמא"), וזאת עד להכרעה בבקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט קמא, שהוגשה בד בבד עם הבקשה לעיכוב ביצוע.

בבית משפט קמא הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע הליכי הוצל"פ, במסגרתם התבקש פינויה של המבקשת מדירה בה היא מתגוררת כשוכרת בשכונת שייח ג'ארח (להן: "הדירה"). במקביל מתקיים תיק עיקרי שהגישה המבקשת בבית משפט השלום בו מבוקש סעד הצהרתי לפיו ייקבע שהמבקשת מחזיקה כדין בדירה המושכרת.

בית משפט קמא דחה את הבקשה לעיכוב ביצוע הליכי הוצל"פ, ועל כך הוגשה בקשת רשות הערעור והבקשה לצו עיכוב ביצוע המונחת לפניי. כן ניתנה הוראה לחילוט הפיקדון שהופקד בלשכת ההוצאה לפועל במסגרת תיק ההוצל"פ, על סך של 15,000 ₪, והמבקשת עותרת לעיכוב ביצוע גם על כך.

רקע עובדתי, כמתואר בהחלטת בית משפט קמא

כמתואר בהחלטת בית משפט קמא, הבקשה לעיכוב ביצוע היא נדבך נוסף בהליכים ממושכים שהתנהלו עד כה בנוגע לדירה, בה התגוררה המשיבה 2 עם בעלה. לאחר שנפטר הבעל, הגישו אחיותיו של הנפטר, המתגוררות בסמוך לדירה, תביעה בבית משפט לענייני משפחה לפינוייה של המשיבה 2 מן הנכס (תמ"ש 20270/07), וביום 2.9.12 ניתן פסק דין שהורה על פינויה מהדירה כמבוקש. על פסק דין זה הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי (עמ"ש 20949-10-12), וביום 29.4.13 התקבל הערעור, ונקבע כי יש לאפשר למשיבה 2 לחזור ולהתגורר בנכס.

בין מועד מתן פסק הדין בבית המשפט לענייני משפחה, שהורה לפנות את המשיבה 2, לבין מועד מתן פסק הדין בערעור, שהורה להחזיר את המשיבה 2 לדירה, ניתנו צווים האוסרים על האחיות לשנות את המצב המשפטי והפיסי של הנכס, לרבות באמצעות השכרתו לצד ג' (החלטות כב' השופט שמיע (ז"ל) מיום 24.10.12 ומיום 21.1.13).

בעקבות "בקשה למתן הוראות למסירת חזקה בנכס" שהגישה המשיבה 2, הורה בית המשפט המחוזי (כב' השופט שמיע) לאחיות, בהחלטה מיום 30.4.13, לפעול בהתאם לפסק הדין בערעור ולאפשר למשיבה 2 לשוב לנכס ממנו פונתה.

ביום 7.5.13 הודיעו האחיות כי ביום 10.1.13 הושכר הנכס לצד ג' על ידי המשיב 1, שהינו הנאמן של ההקדש אשר לטענתן כלול בו הנכס נשוא הסכסוך. הנכס הושכר למבקשת, ותקופת ההשכרה היא מיום 10.1.13 ועד לחודש ינואר 2015, עם אופציה להארכה (להלן: "הסכם השכירות"). לטענתן, מאחר שהנאמן השכיר את הנכס, אין ביכולתן להחזיר את המשיבה 2 לנכס כפי שהורה בית המשפט.

בעקבות זאת נקטה המשיבה 2 בהליכים לפי סעיף 6 לפקודת בזיון בית משפט.

בהחלטת כב' השופט שמיע מיום 20.5.13 נדחתה הבקשה האמורה, בנימוק כי ההחלטות הקודמות ליום 29.4.13, יום מתן פסק הדין בערעור, פקעו עם מתן פסק הדין בערעור, ואילו ההחלטה מיום 30.4.13 המורה לאחיות לאפשר למשיבה 2 לשוב לנכס ממנו פונתה, אין בה כדי לאפשר הליכי ביזיון בית משפט בנסיבות בהן תפוס הנכס על ידי צד שלישי כבר ממועד הקודם למועד ההחלטה האמורה.

על ההחלטה האמורה הוגשה בקשת רשות ערעור (בע"מ 3771/13) ובפסק הדין אשר ניתן על ידי בית המשפט העליון (כב' השופט רובינשטיין) נאמר: