רע"א 4918/15 א.י.י.ו מבנים בע"מ ואח' נ' סימבול ישראל יזמות ובניה בע"מ

           לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטת ד' סלע) מיום 24.6.2015 בהפ"ב 24712-12-14, בו אישר בית המשפט פסק בוררות שניתן בעניינם של הצדדים ביום 7.4.2014 ודחה את התנגדות המבקשות לאישורו ואת בקשתן לביטולו.

תמצית הרקע העובדתי

1. ביום 11.2.2001 התקשרו המבקשות והמשיבה בהסכם לפיו התחייבה המשיבה לבנות עבור המבקשות יחידות דיור כ"קבלן עד מפתח". המשיבה ביצעה את העבודות במשך שמונה חודשים עד שהמבקשות החליטו להחליפה בקבלן אחר. התנגדותה של המשיבה להחלפתה נדחתה וביום 23.5.2002 חתמו הצדדים על הסכם בוררות לפיו מונה מר יונה חורש לשמש כבורר (להלן: הבורר) בסכסוכים ביניהם הנובעים מההתקשרות (ההסכם צורף כחלק מנספח 7 לבקשה). ביום 29.8.2004 נתן הבורר את פסקו בו קבע כי במועד ההתקשרות המשיבה הייתה נתונה לקשיים כלכליים ומצבה הכלכלי לא תרם להתנהלות תקינה של הפרויקט. עם זאת, קבע הבורר, לא הוכח שהיה בכך לעכב משמעותית את התקדמות הפרויקט או לפגוע באיכות הביצוע שלו. הבורר הוסיף וקבע כי המבקשות הפסיקו את עבודת המשיבה "מסיבות המוצדקות רק בחלקן" וכי למשיבה נגרמו נזקים כספיים המזכים אותה בפיצוי בסך 650,000 ש"ח (להלן:הפסק הראשון).

2. המבקשות הגישו לבית המשפט המחוזי בקשה לביטול הפסק הראשון על פי עילות שונות הקבועות בסעיף 24 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן:חוק הבוררות). יוער, כי במועד זה הייתה המשיבה נתונה בהליכי פירוק. בפסק דינו מיום 20.9.2006 קיבל בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ע' גרשון) את הבקשה בחלקה וקבע כי המבקשות נחסמו מלהוכיח את טענותיהן במישור היחסים בין המשיבה לקבלני המשנה שלה, ההסכמים שנכרתו עמם וההתנהלות החשבונאית עמם. זאת, נקבע, כדי להראות שהמשיבה הפרה את התחייבויותיה בשל קשייה הכלכליים, מאחר שקבלני המשנה לא קיבלו את המגיע להם ממנה, וייתכן שראיות אלה עשויות להשפיע על תוצאת הבוררות. על כן הורה בית המשפט להשיב את העניין לבורר לשמיעת ראיות וסיכומים בנושא ולמתן פסק חדש. בית המשפט קבע כי על הבורר "להתנתק לחלוטין מהכרעתו הקודמת" ולשקול את הראיות והטענות "בלב פתוח ובנפש חפצה ולראות עצמו חופשי להגיע לכל תוצאה שימצא לנכון להגיע, על פי הראיות והטענות ששמע ושעוד ישמע".

3. בעקבות זאת שבו הצדדים לנהל את הליך הבוררות. ביום 2.10.2007 הורה הבורר למשיבה להמציא למבקשות את העתקי החוזים שנכרתו בינה ובין קבלני המשנה שלה והספקים שעבדו עמה בפרויקט וכן את כרטסות הנהלת החשבונות בעניינם. מפרק המשיבה התנגד לבקשה וטען כי המסמכים אבדו במשרדי המשיבה, כאשר אלה נתפסו על ידי כונס נכסים למימוש הנכס בו נמצאו משרדיה (להלן: כונס הנכסים). הודעה זו נתמכה בתצהירו של נתי שטיינפלד, בעליה ומנהלה של המשיבה (להלן: שטיינפלד), אשר פירט את רשימת קבלני המשנה בצירוף חלק מהמסמכים. בהמשך נתן שטיינפלד תצהיר נוסף בעניין שמות הספקים. בהמשך לפנייתו של המפרק לבית המשפט להמשך הליכי הבוררות, קיים השופט ע' גרשון דיון בנוכחות הבורר, ונקבע כי זה ייתן הוראותיו כפי שימצא לנכון. בהמשך, פנה בא-כוח המבקשות אל כונס הנכסים בבקשה לקבל את הקלסרים האמורים וזה השיב כי החזקה בנכס הועברה לרוכש יחד עם המיטלטלין שהיו בו על פי הסכם שהכונס לא היה צד לו. שטיינפלד מצידו נתן תצהיר נוסף בו ציין, בין היתר, כי הכונס סירב לאפשר לו להיכנס למשרדי המשיבה כדי להוציא מסמכים וכי זה ערך רשימת מיטלטלין. ביום 4.7.2012 פנה בא-כוח המבקשות לבורר ועמד על זכותו לקבל את המסמכים הנטענים, ציין כי קיימת סתירה בין תצהיריו של שטיינפלד, וביקש לזמן את כונס הנכסים למתן עדות. כעולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי, המבקשות לא המציאו ראיה על החלטת הבורר בבקשה זו.

4. ביום 7.4.2014 נתן הבורר את פסק הבוררות (צורף כנספח 5 לבקשה). הבורר ציין, כי ניתנה לצדדים אפשרות לבקש ולהציג כל ראיה ומסמך הנוגעים לסכסוך וכן לזמן לעדות כל עד הנוגע לסכסוך. הבורר הוסיף שנהג על פי החלטת השופט ע' גרשון ושמע את הראיות והטענות שהוצגו עם חידוש הליך הבוררות ועד לסיומה עם שמיעת סיכומי הצדדים. הבורר ציין כי כל מה שנאמר והוצג במהלך הבוררות "המחודשת" מהווה המשך ישיר ובלתי נפרד משלב הבוררות הקודם. עוד הוסיף הבורר כי בחן בקפידה את כל הנתונים שהוצגו, ואיש מהצדדים לא הציג ראיות חדשות שישנו את תמונת המצב או שישפיעו על השיקולים שהינחו אותו בעת מתן הפסק הראשון. על כן, הותיר הבורר את הפסק הראשון על כנו.

5. לאחר דברים אלה, הגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי בקשה לאישור פסק הבוררות ואילו המבקשות מצידן הגישו התנגדותן לבקשה וכן בקשה לביטול הפסק. כמו כן ביקשו המבקשות למחוק על הסף את בקשת האישור שכן לגישתן היה על המשיבה להגיש בקשתה במסגרת התיק בו בוטל הפסק הראשון. המבקשות טענו כי הן לא קיבלו הזדמנות להביא ראיותיהן לעניין הפרת ההסכם ועל כן נפגעה זכות הטיעון שלהן באופן המצדיק את ביטול הפסק לפי סעיף 24(4) לחוק הבוררות. כמו כן השיגו המבקשות על אי זימונו של כונס הנכסים למתן עדות וכי הפסק מתעלם מהראיות החדשות ועל כן חרג הבורר מסמכותו ויש לבטל את הפסק לפי סעיף 24(3) לחוק הבוררות. עוד נטען כי הפסק מנוגד לתקנת הציבור באופן המתיישב עם סעיף 24(9) לחוק הבוררות, שכן הוא נוגד את הוראות פסק דינו של השופט ע' גרשון. המשיבה התנגדה לבקשה.