רע"א 4868-15 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' גלזר ואח'

           בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת מ' אגמון גונן) מיום 21.6.2015, בה נדחתה בקשת המבקש לזמן עדה לישיבת הוכחות.

1. המשיבים 7-1 (התובעים בבית משפט קמא) (להלן: המשיבים) הם קרובי משפחתה של לקוחה לשעבר של הבנק-המבקש, בשם שרה גלזר (להלן: גלזר). המשיבים הגישו תביעה נגד המבקש והמשיב 8 (להלן: הבנקים), בטענה כי לפני הליכי פשיטת הרגל של גלזר שהחלו בשנת 2000, קיזזו הבנקים נכסים נזילים של המשיבים לצורך סילוק חובות שהיו לגלזר וחברות שבשליטתה כלפי הבנקים. לטענת המשיבים, קיזוז זה נעשה ככל הנראה באמצעות החתמתם בתרמית כערבים לחובותיה של גלזר.

           המשיבים הגישו לבית משפט קמא תביעה לסעד הצהרתי בדבר עצם פתיחתם וקיומם של חשבונות של המשיבים אצל הבנקים; כי מעולם לא ניתנו על ידם הוראות למשוך כספים מחשבונותיהם או לבצע העברה כלשהי; וכי ככל שהבנקים ביצעו פעולות משיכה כלשהן – אלו בטלות מעיקרן ויש להורות על השבת הכספים.

2. בישיבת קדם המשפט הראשונה מיום 13.1.2014 הורה בית המשפט לבנקים להמציא דפי חשבון מסוימים. בישיבת קדם המשפט השניה מיום 4.2.2015 ביקשו המשיבים מהבנקים להתייחס לחשבונות נוספים ולהמציא חומרים נוספים. בתום הישיבה הורה בית המשפט על מחיקת הסעד ההצהרתי בנוגע להשבת הכספים, בהיותו תביעה כספית במסווה של המרצת פתיחה. עוד נקבע כי יתקיימו הוכחות רק לעניין החשבונות וכי בתום ההוכחות יישמעו סיכומים בעל פה. מהחלטה זו עולה כי לא ניתנה הוראה להגשת תצהירי עדות ראשית.

3. ביום 12.3.2015 הגיש המבקש בקשה לזימון גלזר כעדה לישיבת ההוכחות שנקבעה. הבקשה נומקה בכך שעדותה של גלזר חיונית כדי לבסס את הטענה כי המשיבים ידעו אודות הליכי פשיטת הרגל של גלזר ולגבי נטילת כספם במועד שהוא מוקדם בהרבה לשבע שנים לפני הגשת תביעתם (לכל המאוחר בשנת 2000 ואף בשנות השמונים של המאה הקודמת).

           בהחלטתו מיום 21.6.2015 דחה בית משפט קמא את הבקשה משני טעמים: האחד – מאחר שהמועד להגשת הבקשה היה בקדם המשפט ולא לאחר מכן; והשני – מן הטעם שמדובר אך במתן חשבונות, כך שעדותה של גלזר לא יכולה לסייע, שכן גם אם הועברו כספים מהמשיבים אליה בהסכמה או שלא בהסכמה, המסמכים נמצאים בידי הבנק.

5. בבקשה שלפניי תוקף המבקש את שתי הנמקותיו של בית משפט קמא. ראשית, המבקש טוען כי המועד להגשת בקשה להזמנת עדים אינו מוגבל לסיום קדם המשפט. שנית, באשר לרלוונטיות העדות, המבקש טוען כי עדותה של גלזר נדרשת, שכן היא יכולה להעיד על ידיעתם המוקדמת של המשיבים לגבי האירועים הנטענים, וזאת בהתאם לאמור בתצהיר שהגישה בשעתו בהליך פשיטת הרגל בעניינה.

6. כשלעצמי, אני סבור כי יש ממש בטענות המבקש, אך למרות זאת לא ראיתי להיעתר לבקשה כפי שיוסבר להלן.