רע"א 48524-02-15 א' נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט קמא (כב' השופטת רגד זועבי) מיום 20.1.2015. בקשת רשות הערעור הועברה לטיפולי בהתאם להנחיות כב' הנשיא אברהם אברהם.

1.המבקשת נפגעה בתאונת דרכים-עבודה מיום 18.11.2008. הפגיעה הוכרה כתאונת עבודה ולפיכך הגישה המבקשת למוסד לביטוח הלאומי תביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה. עניינה של המבקשת נידון בפני מספר וועדות רפואיות שליד המל"ל, לרבות בפני הוועדה הרפואית לעררים, שקבעו בשלב ראשון, כי היא סובלת מנכות בשיעור של 10%, בגין הגבלה בתנועות עמוד שדרה צווארי.

2.בשלב מאוחר יותר, הגישה המבקשת בקשה להחמרת מצב, בקשתה אושרה ועניינה הועבר לדיון בפני הוועדות הרפואיות. וועדה רפואית מדרג ראשון קבעה, כי לא חלה החמרה במצבה הרפואי של המבקשת עקב התאונה, וחזרה על הקביעה כי נותרה לה נכות צמיתה בשיעור של 10%, בגין הגבלה בתנועות הצוואר. ערר שהגישה המבקשת התקבל והוועדה הרפואית לעררים קבעה, כי חלה החמרה במצבה של המבקשת, וכי היא סובלת עקב התאונה מנכות צמיתה משוקלל בשיעור של 24%, המורכבת מנכות בשיעור של 10% בגין הגבלה בתנועות עמוד שדרה צווארי ומנכות בשיעור של 15% בגין הגבלה בתנועות כתף שמאל.

3.המשיבה הגישה בקשה להבאת ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית לעררים. היא טענה, כי מסמכים הנוגעים לעברה של המבקשת ולניתוח שעברה בצוואר ללא קשר לתאונה כלל לא עמדו בפני הוועדה הרפואית לעררים ולפיכך היא לא התייחסה אליהם ולא נתנה את דעתה לממצאים המפורטים בהם. היא טענה עוד, כי עניינה של המבקשת בכל הקשור לתלונות בכתף נידונו בפני הוועדות הרפואיות הקודמות ואלה שללו קשר סיבתי בין המגבלות הנטענות לבין התאונה וזאת על סמך בדיקות US שעברה התובעת. משום מה, כך נטען, הוועדה הרפואית לעררים שקבעה קיומה של נכות בכתף עקב התאונה כלל לא התייחסה לקביעות אלה, לא הסבירה מדוע קיים קשר סיבתי על אף קביעות הוועדות הקודמות וכלל לא התייחסה לממצאים שבבדיקות ה US שלגביהם נקבע בוועדות קודמות כי אינם ממצאים טראומטיים.

4. בית משפט קמא קיבל את הבקשה להבאת ראיות לסתור וקבע, כי "לא ברור מתוך עיון בפרוטוקול אם עמדו בפני הועדה הרפואית הפרוטוקולים בעניינה של המשיבה, לא ברור אף אם עמדו בפני חברי הועדה בדיקות US המוזכרות בוועדות הקודמות ואשר היוו אחד הנימוקים לשלילת נכות בכתף". עוד נקבע על ידי בית המשפט קמא, כי בשל חלוף הזמן מאז התאונה ועד בדיקת התובעת על ידי הועדה האחרונה (כשש שנים) ונוכח קביעות הועדות הקודמות ששללו קשר סיבתי בין התלונות בכתף לבין התאונה על סמך בדיקות US שעמדו לעיונן, "ראוי היה כי תינתן התייחסות הועדה מפורשות לנושא הקשר הסיבתי בין ההגבלה לבין התאונה. עיון בפרוטוקול הועדה מלמד כי הוא נעדר התייחסות כלשהי בהקשר זה". בית משפט קמא הוסיף וקבע, כי הוועדה אף לא הייתה ערה למסמכים רפואיים מעברה של התובעת ואשר מלמדים כי היא עברה בשנת 1994 ניתוח שבעקבותיו נמוש זיז רוחבי של החוליה הצווארית.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור המונחת לפניי.

5.בבקשה טענה המבקשת, כי לא נפל פגם כלשהו בהחלטת הוועדה הרפואית של המל"ל, וכי לא היה מקום לקבל את הבקשה להבאת ראיות לסתור. נטען, כי קביעת בית המשפט כי יש להתיר הבאת ראיות לסתור מכיוון שהוועדה הרפואית לא התייחסה באופן מפורש לקשר הסיבתי בין התאונה לבין הנכות בטעות יסודה, שכן אילו הוועדה סברה שמצבה של המבקשת אינו נובע מן התאונה היא לא הייתה קובעת שישנה החמרה במצב. לטענתה, הדיון בתביעתה להחמרת מצב נועד לבדוק אם עקב התאונה הייתה החמרה במצב ומשנקע כי קיימת החמרת מצב, ברור כי קביעה זו כוללת בתוכה גם את הקביעה כי ההחמרה היא כתוצאה מן התאונה. לעניין הניתוח שעברה בצוואר נטען כי מדובר בניתוח להסרת גוש שומני שאין לו כל קשר לתלונות התובעת היום ולנכות שנקבעה. היא טענה עוד, כי כאשר הוועדה הרפואית דנה בתביעה להחמרת מצב, כל התיק של הנפגע במל"ל נמצא בפניה ולכן אין בסיס לטענת המשיבה, כי המסמכים הרפואיים עליהם ביססה את בקשתה לא עמדו בפני הוועדה.

הכרעה

6.לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה ובהחלטת בית משפט קמא, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות מבלי להידרש לתגובת המשיבה. הכלל הוא שבית המשפט לערעורים לא יטה להתערב בהחלטת הערכאה הדיונית בבקשה להבאת ראיות לסתור, אלא במקרים חריגים כאשר נפלה טעות בולטת בהחלטה. נטייה זו תקטן ככל שההחלטה קיבלה את הבקשה להבאת ראיות לסתור, שכן קבלת הבקשה, להבדיל מדחייתה, לא תגרום למי מהצדדים נזק ותביא ברגיל לבירור מקיף ויסודי יותר של מצבו הרפואי של הנפגע. כידוע דרך המלך בבירור מצבו הרפואי של נפגע היא במינוי מומחה מטעם בית המשפט והדרך שנקבעה בסעיף 6ב לחוק הפיצויים היא החריג (רע"א 330/14 פלוני נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ; רע"א 2993/14 מרדכי רוטמן נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ; ע"א 1619/93 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' טטרו, רע"א 7612/99 אורי אלוני נ' ציון חברה לביטוח בע"מ ורע"א 1588/10 חן מיכאל נ' ביטוח ישיר חברה לביטוח בע"מ). כאמור, מקרה זה אינו נופל, כפי שיפורט להלן, באותם מקרים המצדיקים התערבות ערכאת הערעור בהחלטת העראכה הדיונית.