רע"א 4852/16 פלונית נ' פקיד סעד לחוק הנוער ראשון לציון ואח'

 השופט י' עמית:

           הבקשה שבפנינו נסבה על החלטת בית המשפט לנוער להוציא את המשיבה 3  (להלן: הקטינה) ממשמורת אמה (להלן: המבקשת), להעבירה למשמורת רשויות הסעד, וכן להורות על השמתה במסגרת חוץ-ביתית.

1. המקרה שבפנינו חריג מבחינה זו שהקטינה, ילידת מרץ 2002, כיום כמעט בת 14 שנים וחצי, היא שמבקשת ומפצירה ברשויות לאפשר לה לעזוב את ביתה ולהיקלט במסגרת חוץ-ביתית. על אף חריגות המקרה, ועל אף האצטלא המשפטית שביקשה המבקשת לעטות על הבקשה, אקדים ואומר כי לא מצאנו שהמקרה מצדיק מתן רשות ערעור.

2. בתמצית שבתמצית, הקטינה, יחד עם אחותה ואחיה, הוכרזה כבר בשנת 2006 כקטינה נזקקת לפי חוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960 (להלן: חוק הנוער), ומני אז המשפחה מלווה על ידי רשויות הרווחה. המבקשת מגדלת את ילדיה לבד (האב עזב את הארץ לפני שנים) ואין חולק כי היא עובדת קשה למחייתה ונאבקת לפרנסתה.  לאורך כעשר שנים דנו בתי משפט לנוער בענייני המשפחה, כאשר בשנים האחרונות מתמקד העניין בקטינה (האח הגדול כבר משרת בצבא כקצין ואחותה הגדולה על סף הבגירות). אציין, כי בשל מעברים של המשפחה מדירה לדירה, בשל קשיי הפרנסה, עניינה של הקטינה נדון בבתי המשפט לנוער בבאר שבע, בירושלים ובראשון לציון.

           מבלי להידרש לפרטי הפרטים שעולים מהתסקירים השונים ומההחלטות השונות שניתנו במהלך השנים בענייני המשפחה ובענייני הקטינה, אומר בקצרה כי המבקשת אינה משתפת פעולה עם הרשויות, והקטינה עצמה חוזרת וטוענת לאורך שנים כי היא מוזנחת, לא מקבלת בבית את הצרכים הבסיסיים שנערה בגילה אמורה לקבל, כגון מזון, כביסה וכיו"ב.

3. ביום 27.3.2016 התקיים דיון בבית המשפט לנוער בראשון לציון (כב' השופט נ' שילו), ולאחריו הוגש תצהיר של העובדת הסוציאלית בחטיבת הביניים בבית הספר בו לומדת הקטינה. מהתצהיר עולה כי מיד כאשר הקטינה הגיעה לבית הספר, לאחר שהמשפחה עברה דירה לראשון לציון, היא החלה לשתף את צוות בית הספר במצוקתה, והטענות והתלונות אוששו בביקור בית שקיימה העובדת הסוציאלית והתרשמותה ממערכת היחסים בין הקטינה לאמה.

           ביום 10.4.2016 התקיים דיון נוסף בבית המשפט לנוער. בית המשפט גם שמע את הקטינה במעמד צד אחד, ושוכנע כי יש מקום להיעתר לבקשת הקטינה ולהורות על הוצאתה למסגרת חוץ-ביתית.

4. ערעור שהוגש על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בלוד נדחה בפסק דין מיום 26.5.2016 (כב' השופטת ד' מרשק-מרום).

           בית משפט קמא עמד על כך שגם האפוטרופא לדין שהועמדה לקטינה תמכה בעמדתה, ולהתרשמותה, רצון הקטינה עולה בקנה אחד עם טובתה נוכח המצוקה והחסכים הנובעים מאי מתן מענה שוטף לצרכיה הבסיסיים בביתה. גם בית המשפט המחוזי שמע את הקטינה, שהסבירה כי היא ואמה חיות בעולמות שונים, אמה אינה מסוגלת לספק לה את הצרכים הבסיסיים ביותר כמו אוכל, והיא מבקשת לצאת מהבית. בית משפט קמא עמד על הדיווחים שהגיעו לאורך השנים, שהעידו על הזנחה פיזית מצד המבקשת, על היעדרותה גם בשעות הערב מהבית תוך הותרת הקטינים לבדם, ועל ניסיונות שנעשו כדי לרתום את המבקשת לשיתוף פעולה בטיפול בקטינה אשר לא צלחו. בית המשפט ציטט את דברי הקטינה בפניו, והתרשם כי: