רע"א 48116-11-16 זינגר נ' סופרבוס העמקים בע"מ

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בעפולה, בשבתו כבית משפט לתביעות קטנות בנצרת (כב' הרשם הבכיר י. סולומון) מיום 27.9.2016, אשר ניתן במסגרת ת"ק 20165-11-15.

פסק הדין קיבל את תביעת המבקשת, היא התובעת קמא, בחלקהּ, וקבע כי בגין אירוע איחור אוטובוס המשיבה מיום 22.8.2015, תקבל המבקשת פיצוי בסך של 500 ₪, בתוספת החזר אגרת בית משפט בסך 80 ₪ (להלן: "האירוע השני").

בגין אירוע איחור האוטובוס מיום 21.8.2015 – הסתבר כי התובעת קיבלה מן המשיבה פיצוי, אשר כנגד קבלתו חתמה ביום 9.9.15 על תצהיר קבלה וויתור על טענות ומשכך נדחתה תביעתה לפיצוי בגין אירוע זה (להלן: "האירוע הראשון").

המבקשת, אשר לא השלימה עם פסק הדין, הגישה בקשתה זו לקבלת רשות ערעור.

לטענתה, זכאית היא לפיצוי בגין שני האירועים. אכן, היא קיבלה פיצוי מסוים בגין האירוע הראשון, אולם היא מעולם לא ויתרה על פיצוי בגין עגמת נפש והדבר הובהר ברורות לנציגת המשיבה אשר עימה שוחחה. לטענתה, אותה נציגה הסכימה שאין בחתימה על התצהיר מיום 9.9.15 משום ויתור על פיצוי בגין עגמת נפש, אך בפועל, זולת הפיצוי שקיבלה, לא פוצתה בגין עגמת הנפש.

המבקשת טענה כי בית המשפט קמא ייחס לה, שלא בצדק, ניסיון הסתרה של המסמך מיום 9.9.15, חרף העובדה שהיא בעצמה צירפה אותו לכתב התביעה.

המבקשת הביעה תרעומת ביחס לסכום שנפסק כפיצוי בגין האירוע השני וטענה כי הסכום הנמוך שולח מסר מרתיע לציבור משתמשי התחבורה הציבורית לבל ייגשו לקבל סעד מבית המשפט, ומנגד, שולח בית המשפט מסר למפעילי התחבורה הציבורית שאינו מחזק את מחויבותם לשרת על פי תנאי הרשיון ולוחות הזמנים, אלא להפך.