רע"א 47697-04-15 ע' ואח' נ' ע'

1.המשיב הגיש תביעה לפירוק שיתוף כנגד שותפיו בחלקה מסוימת בכפר דבוריה (להלן: החלקה). החלקה מצויה בבעלות עשרות מתושבי הכפר, ביניהם המבקשים. ביום 21.03.2015, במסגרת בקשה לצו מניעה אשר הגיש המשיב, נתן בית המשפט קמא צו האוסר על כל הצדדים לתובענה לבצע פעולות בניה בחלקה. המבקשים ביקשו להחריגם מצו זה. לטענתם, הם פועלים לבנות קומה שלישית במבנה קיים, ופועלים לקבלת היתר ביחס לבניה זו.

2.בהחלטתו מיום 19.04.2015 דחה בית המשפט קמא את הבקשה כשהוא קובע, כי צו המניעה יעמוד בתוקפו עד להכרעה בתביעה לפירוק שיתוף (להלן: ההחלטה הראשונה). למחרת היום הגיש המשיב בקשה לחיוב המבקשים בקנס כספי, מאחר שהם ממשיכים בעבודות הבניה חרף הצו שניתן. בהחלטתו מיום 21.04.2015 השית בית המשפט קמא על המבקשים קנס בשיעור של 5,000 ₪ (להלן: ההחלטה השניה). בית המשפט קמא ציין כי בחודש אפריל, ביקשו פקחים במקום, ונוכחו לגלות כי עבודות הבניה ממשיכות, חרף צו ההפסקה המנהלי שניתן.

3.המבקשים מלינים כנגד החלטות אלו. לטענתם, בידיהם חתימות של מרבים מהשותפים בחלקה, אשר אינם מתנגדים לתוספת הבניה המבוקשת. עוד לטענתם, התנגדות המשיב אינה עניינית, שכן בהצעת החלוקה אשר אושרה ע"י הועדה המקומית לתכנון ולבניה, הוקצו למשיב זכויות במגרשים מרוחקים מהמגרש מושא עבודות הבניה. באשר להחלטה השניה נטען, כי זו ניתנה ללא קיום דיון ומבלי שנשמעה עמדת המבקשים.

4.לאחר עיון בבקשה על נספחיה לא ראיתי כי היא צריכה תשובה, ולכן אדחנה על אתר, בגדרה של תקנה 406 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

ככל הנוגע להחלטה להשית קנס על המבקש, מקומה של השגה על החלטה זו הוא בערעור פלילי שיש להגיש עליה, ולא בגדרה של בקשת רשות לערער.

ככל הנוגע להחלטה הראשונה אומר, כי כאשר הליך פירוק שיתוף במקרקעין תלוי ועומד, מן הראוי לשמר את המקרקעין כמות שהם, עד להכרעה בתובענה, על מנת שלא להעמיד את מי מהשותפים בפני מעשה עשוי, העלול להשליך על הליך הפירוק. כיוון שכך, אין מקום להחריג את צו המניעה, כך שלא יחול על המבקש.

5.אשר על כן הנני דוחה את הבקשה. מאחר והמשיבים הגישו תגובתם מבלי שנדרשו לכך, לא אתן צו להוצאות.