רע"א 4627/14 פז חברת נפט בע"מ נ' פלוני ואח'

           בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופט י' שינמן) מיום 8.5.2013, בגדרה הורה בית המשפט למבקשת (להלן: חברת פז) להעביר לעיונו של משיב 1 (להלן: המשיב) מסמכים ספציפיים שנזכרו בכתבי טענותיה בהתאם לתקנה 114 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין).

1.        בקשה זו מקורה בסכסוך שהתגלע בין הצדדים בנוגע להפעלת תחנת דלק ברמת חובב (להלן: התחנה). המשיב הינו נכה צה"ל אשר קיבל זכות חכירה ראשית במקרקעין מאת מנהל מקרקעי ישראל מתוקף הסדר לשיקומם של נכי צה"ל, וחברת פז היא בעלת זכויות חכירת משנה בקרקע.

           במועדים 28.7.1982 ו-24.2.1983 נחתמו בין חברת פז למשיב הסכם מסגרת והסכם קמעונאי בהתאמה (להלן: המערכת ההסכמית), על-פיהם המשיב הפעיל את התחנה בין השנים 2000-1983 ורכש מוצרי נפט מחברת פז. ביום 7.1.2001 נחתם בין הצדדים הסכם אשר מעביר את הפעלת התחנה מהמשיב לחברת פז לתקופה בת 4 שנים עם שתי אופציות להארכה בנות 3 שנים (להלן: הסכם העברת ההפעלה). בהתאם להסכם זה, הוקפאו זכויותיו של המשיב מכוח ההסכם הקמעונאי, וחברת פז הורשתה להפעיל את תחנת הדלק בעצמה או על ידי גורם מטעמה. בתמורה שולמו למשיב דמי הפעלה חודשיים. חברת פז מימשה את האופציות ואף האריכה את השכירות לשנה נוספת, כך שלבסוף הפעילה את התחנה למשך 11 שנים מיום 10.1.2001 עד יום 10.7.2012.

           כותרתו של סעיף 14 להסכם העברת ההפעלה הינה "ויתור על טענות ותביעות". במסגרת סעיף זה התחייב המשיב לוותר באופן סופי ובלתי מותנה על כל התביעות הכספיות נגד חברת פז שעילתן קדמה למועד חתימת ההסכם, למעט בהתקיימותם של אחד מהסייגים הבאים: (1) כאשר התביעה הכספית מוגשת בהתאם לחקיקה שמשנה או מבטלת מתכונות התקשרות הדומות למערכת ההסכמית של התחנה; (2) כאשר התביעה מוגשת לאחר שהתקבל פסק דין חלוט המכריע לטובת נכה צה"ל ומעניק לו זכות כספית או אחרת, בתביעה כספית בין פז לבין נכה צה"ל שהוא חוכר ראשי של תחנת תדלוק, ושהמערכת החוזית שלו הינה כדוגמת המערכת ההסכמית (להלן: הסייג השני).

2.        ביום 24.3.2013 הגיש המשיב המרצת פתיחה לבית משפט קמא, ועתר למתן צו המצהיר כי התקיימו הנסיבות המפורטות בסייג השני ועל כן אין תוקף לוויתור על תביעותיו הכספיות כנגד חברת פז. בהמרצת הפתיחה טען המשיב כי חברת פז כבלה אותו בתניות של בלעדיות והכתבת מחירים, והכתיבה לו תנאים מסחריים מקפחים ומפלים.

           המשיב ביסס את טענתו כי התקיימו הנסיבות המפורטות בסייג השני של סעיף 14, על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו שעניינו בתחנת הדלק למד   (ת"א 986/96 יוסף עובד נ' פז חברת נפט בע"מ (9.8.2006) (להלן: עניין למד)). בפסק דין זה נקבע כי ההסכם עם חברת פז מהווה הסדר כובל המונע מסחר הוגן ממפעילי תחנת הדלק. בפסק הדין נפסק פיצוי לטובת מפעילי התחנה, משה רשקס ויוסף עובד (להלן: רשקס ועובד), שני נכי צה"ל בעלי זכות חכירה ראשית במגרש עליו פועלת תחנת הדלק, אשר התקשרו עם חברת פז במערכת חוזית כדוגמת המערכת ההסכמית שבענייננו.

           על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בעניין למד הוגשו ערעור וערעור שכנגד לבית משפט זה (ע"א 9900/06; ע"א 9903/06), אולם ביום 31.5.2010 הודיעו הצדדים כי הגיעו להסדר במסגרת הליך גישור, המייתר את הצורך בהמשך ניהול ההליכים בבית משפט זה. במסגרת ההסדר, ביקשו הצדדים כי הערעור שהוגש על ידי חברת פז יתקבל; כי הערעור שהוגש על ידי רשקס ועובד ידחה; וכי פסק הדין נשוא הערעורים יבוטל במישור היחסים שבין הצדדים וחליפיהם בלבד. ביום 6.6.2010 ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים.

3.        חברת פז לא הגישה תשובה להמרצת הפתיחה אך הגישה בקשה לסילוק  התובענה על הסף. לאחר תגובת המשיב לבקשה, הגישה פז תשובה ממנה עולה, בין היתר, כי הסדר הפשרה בעניין למד אינו הסדר הפשרה היחיד שנעשה במסגרת ערעורים שהוגשו לבית המשפט העליון על פסקי דין של בית המשפט המחוזי. חברת פז הפנתה לארבעה הסדרי פשרה נוספים אשר קיבלו תוקף של פסק דין: ע"א 8493/02 (להלן: עניין ממן); ע"א 1562/03 וע"א 1582/03 (להלן: עניין עמוס); ע"א 7382/00, רע"א 9003/00 ורע"א 11833/05 (להלן: עניין כספי); ע"א 1393/02 וע"א 1433/04 (להלן: עניין שרלין).