רע"א 45905-03-16זנ ז

1.בקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש השלום בנתניה מיום 21.02.16 (כב' השופטת ס. קולנדר-אברמוביץ) אשר דחה את בקשת המבקשת למחיקת תביעתו של המשיב על הסף וכן נדחתה הבקשה להעברת הדיון לבימ"ש לענייני משפחה.

2.רקע והחלטת בימ"ש קמא

בקצרה יפורט כי המשיב (התובע בבימ"ש קמא) הגיש תביעה לסילוק יד ממקרקעין כנגד המבקשת (היא הנתבעת 1 בבימ"ש קמא) וכנגד בנה. בכתב התביעה נטען כי הנתבעת הינה ידועה בציבור לשעבר של בנו של התובע, וכי בשנת 2014 השכיר התובע את הבית הבנוי בשטח המשק לבנו ואפשר לנתבעים לגור כברי-רשות בנכס. לאחר פרוץ סכסוך בין בנו של התובע לבין הנתבעת, החליט התובע לסיים את הרשות שניתנה לנתבעים לגור בנכס ושלח להם מכתב התראה לפינוי הנכס, ומשלא פינו את הנכס - הגיש תביעתו לבימ"ש קמא.

הנתבעת הגישה לבימ"ש קמא בקשה למחיקת התביעה על הסף מן הטעם כי התביעה הוגשה בהעדר סמכות עניינית ולחילופין עתרה כי בימ"ש יורה על העברת התביעה לבימ"ש לענייני משפחה.

בימ"ש קמא קבע, כאמור, כי הבקשה נדחית.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי.

3.תמצית טענות הצדדים

לטענת המבקשת, שגה בימ"ש קמא עת דחה את בקשתה. לטענתה, היא מתגוררת במשק עם בנו של המשיב וילדיהם המשותפים במשך כ-17 שנים והיא נחשבת כ"ידועה בציבור" של בנו של המשיב; בנה מנישואין קודמים מתגורר עימם בבית; ביום 16.11.15 נשלח לה "מכתב התראה" לפיה עליה לפנות את בית המגורים, כאשר עד לאותו המועד התנהלו המבקשת ובנו של התובע כבני זוג ומשפחה לכל דבר ועניין; הבית נבנה מכספי בני הזוג ובמהלך החיים המשותפים.

לטענת המשיב יש לדחות את בקשת רשות הערעור. לטענתו, המבקשת הינה ידועה בציבור לשעבר של בנו ולפיכך חוק בית המשפט לענייני משפחה תשנ"ה-1995 (להלן "החוק") אינו חל לגביהם; החוק איננו חל גם על הנתבע 2 שהינו בנה של המבקשת מנישואין קודמים; אין המדובר בסכסוך משפחתי והמדובר בהחלטה דיונית שאין מתערבים בה.