רע"א 4552/15מיכאל האפרתי נ' אמנון ז'קונט

           בפניי בקשת רשות ערעור (בגלגול רביעי) על פסק דינו מיום 4.6.2015 של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' סגן הנשיאה י' ענבר, השופטת י' שבח, והשופט ש' שוחט) בע"א 29988-01-14, בגדרו הורה בית המשפט על חילוט הערבות הבנקאית על סך 417,000 ש"ח שהפקיד המבקש בלשכת ההוצאה לפועל בתיק 01-80810-11-0.

רקע והליכים קודמים

1. ביום 29.1.2006 הוסגר המבקש למדינת ישראל מבריטניה במסגרת פרשה שכונתה "הסוס הטרויאני", ובהמשך הוא אף הורשע בסיוע לעבירות לפי חוק המחשבים, התשנ"ה-1995 וחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981, וכן בסיוע לעבירה של קבלת דבר במרמה. המבקש ריצה את העונש שנגזר עליו (שנתיים מאסר בפועל), וביקש לצאת מהארץ, אלא שבמסגרת תיק הוצאה-לפועל 01-80810-11-0 הוצא נגדו צו עיכוב יציאה מהארץ (להלן: הצו) לבקשת המשיב 1, הוא הזוכה (להלן: המשיב 1).

2. המבקש הגיש בקשה לרשם ההוצאה לפועל (כב' הרשם גולן עמית) לביטול הצו, בטענה כי המעשים אשר בגינם ננקטו נגדו הליכי ההוצאה לפועל, ובכללם – הוצאת הצו – בוצעו טרם הסגרתו לישראל מבריטניה. המבקש טען כי בהתאם לכלל הייחודיות הקבוע בסעיף 24 לחוק ההסגרה, התשי"ד-1954 (להלן: חוק ההסגרה) בצירוף סעיף 14 לאמנת מועצת אירופה בדבר הסגרה (להלן: האמנה האירופית), המדינה אינה רשאית לפעול להגבלת חירותו של מי שהוסגר אליה בשל מעשים או חובות שנוצרו לפני ההסגרה.

3. היועץ המשפטי לממשלה הגיש עמדתו לרשם ההוצאה לפועל, ובה הצטרף לעמדתו של המבקש לפיה אין לעכב יציאתו מהארץ. בתגובת היועץ הודגש, כי במהלך הליכי ההסגרה שהתקיימו בבריטניה בעניינו של המבקש, הבהירה מדינת ישראל לממשלת בריטניה, בתגובה לדרישתה, כי לא תוטלנה הגבלות על חירותו של המבקש בשל מעשים או חובות אזרחיים שנוצרו טרם הסגרתו. היועץ אף הפנה למקרה דומה בו נקבע, כי כאשר תלוי ועומד צו עיכוב יציאה מהארץ נגד מוסגר וכנגדו עומדת התחייבות בינלאומית שנטלה ישראל על עצמה במסגרת אמנת הסגרה – תגבר ההתחייבות הבינלאומית והצו יבוטל (ראו: רע"א 8934/03 דרזנר נ' גיל, נח(3) 913 (2004), להלן: עניין גיל). נוכח כל האמור, טען היועץ כי הותרת הצו על כנו עלולה להוביל לפגיעה בשיתוף הפעולה הבינלאומי וכי תהיה לכך משמעות גם במישור היחסים וההתחייבויות שבין ישראל לבין בריטניה.

4. בהחלטה מיום 17.12.2013 דחה רשם ההוצאה לפועל את עמדת היועץ המשפטי לממשלה לפיה הוראת סעיף 14 לאמנה האירופית מרחיבה את כלל הייחודיות באופן הדורש מהמדינה לא לפעול להגבלת חירותו של מוסגר גם בשל חובות אזרחיים שנוצרו לפני ההסגרה. בהחלטתו, קבע הרשם כי סעיף 14 עוסק בהליכים פליליים בלבד, ועל כן כלל הייחודיות אינו חל בענייננו. כמו כן, הבחין הרשם בין עניין גיל בו מדינת ישראל התבקשה על-ידי הרשויות בשווייץ לבטל את עיכוב יציאתו של המוסגר מישראל, לבין ענייננו בו לא הוגשה דרישה דומה על-ידי הרשויות בבריטניה. בהתאם לאמור, נדחתה בקשת המבקש, וצו עיכוב היציאה מהארץ נותר על כנו.

5. המבקש הגיש בקשות חוזרות לרשם ההוצאה לפועל ל"עיון חוזר", וביניהן בקשה מיום 2.1.2014, בה טען המבקש כי לאחר שנדחתה בקשתו לבטל את הצו נגדו (בהחלטה מיום 17.12.2013), הוא העביר לרשם ההוצאה לפועל מסמך המאמת את הטענה לפיה מדינת ישראל התחייבה כלפי ממשלת בריטניה לא לעכב את יציאתו מהארץ של המבקש בגין מעשים שבוצעו או חובות שנוצרו טרם ההסגרה. עוד נטען בבקשה, כי הרשם העביר את הבקשה הכוללת את המסמך האמור לתגובת המשיב 1, וכי עד כה לא ניתנה החלטה בעניין. המבקש הדגיש כי גם לאחר שתינתן החלטת הרשם לאחר קבלת תגובת המשיב 1, תהיה שמורה למבקש, למשך שלושים יום, הזכות להגיש בקשת רשות ערעור על החלטת הרשם. בהמשך הבקשה, פונה המבקש ל"מסלול" חלופי, וטוען את הדברים הבאים, אשר מפאת חשיבותם, כפי שיתברר בהמשך, אביאם כלשונם:

"בד בבד להליך זה, הצליח המבקש במאמץ רב ובסיוע בני משפחה וחברים לעמוד בתנאי המפורט בהחלטה על צו עיכוב היציאה נגדו. והוא: המצאת ערבות בנקאית אוטונומית ללא הגבלת זמן לטובת תיק הוצל"פ זה. על כן, הפקדת ערבות זו בהוצל"פ די בה כדי להביא לביטול עיכוב היציאה לאלתר ... בשל העובדה שמתקיים הליך קודם בו נידונה טענתו של המבקש לפיה מלכתחילה אין להוציא נגדו עיכוב יציאה בתיק האמור, זאת בשל התחייבויותיה הבינלאומיות של מדינת ישראל, מתבקש כב' הרשם לקבוע כי באם החלטה בבקשה זו תהיה לטובת החייב, קרי יוחלט כי אכן יש לבטל עיכוב יציאה זה בשל 'כלל הייחודיות' הרי שהערבות תוחזר למבקש באופן מיידי" (ההדגשות אינן במקור, צ.ז).