רע"א 45491-05-16 גרינמן ואח' נ' ליבוביץ

1.לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת ד' פיינשטיין) מיום 7.5.16 אשר לצד החלטה על העברת התביעה למסלול דיון רגיל, כפי שנתבקש ע"י המבקשים, הורה למבקשים "להמשיך ולהפקיד מדי חודש סך של 5,000 ₪ על חשבון שכר הדירה בקופת בית המשפט" (ת"א 15947-06-15).

2.המשיב הגיש נגד המבקשים תביעה לפינוי, אשר הוגשה כ"תביעה לפינוי מושכר" לפי פרק ט"ז4 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984. התביעה התבססה על פסק דין של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 30.3.15, המיוסד על הסכמת הצדדים, ולפיו הנכס מושא תביעת הפינוי נמכר כדין ע"י המבקשים למשיב, ותמורתו שולמה במלואה. עוד נקבע בפסק הדין כי הנכס יירשם ע"ש המשיב וכן נקבעו בו חיובים כספיים החלים על המבקשים כלפי המשיב, לרבות תשלום שכר דירה מיום מכירת הנכס ועד לפינויו בפועל (להלן – פסק הדין). המבקשים הגישו כתב הגנה ובהמשך, לאחר החלפת ייצוגם, ביקשו לתקנו ובקשתם נעתרה. בכתב הגנתם המתוקן טענו כי נפלו קורבן ל"עוקץ" שבמסגרתו אולצו לחתום על מסמכים שונים, ביניהם הסכם מכר "מזויף", בהתייחס לנכס מושא התביעה. עוד טענו כי בא כוחם נתן אישורו להסכם הפשרה עליו מיוסד פסק הדין, אף שלא ניתנה לו הרשאה להתפשר בשם המבקשים. במקביל לתיקון כתב הגנתם הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי תובענה לביטול פסק הדין המורה כי הנכס נמכר למשיב. בהמשך לכתב ההגנה המתוקן הגישו המבקשים בקשה למחיקת כותרת התביעה והעברת התביעה למסלול דיון רגיל, זאת בשל היות התביעה "כרוכה בבירורן של טענות עובדתיות ומשפטיות מורכבות וכבדות משקל". המשיב התנגד לבקשה בטענה כי מדובר בתביעה פשוטה המבוססת על פסק דין חלוט שאישר הסכם פשרה, על פיו הנכס נמכר למשיב. לאחר שהוגשו טענות הצדדים, לרבות חילופי הודעות בהתייחס לשאלת בית המשפט "מתי לאחרונה שילמו [המבקשים] שכר דירה לתובע" (החלטה מיום 2.5.16), נעתר בית משפט קמא לבקשה והורה על מחיקת כותרת התביעה וביטול ישיבת ההוכחות שנקבעה. לצד זאת הורה למבקשים "להמשיך ולהפקיד מדי חודש סך של 5,000 ₪ על חשבון שכר הדירה בקופת בית המשפט". הבקשה שלפניי נסבה על הוראה אחרונה זו.

3.לאחר שבחנתי את תיק בית משפט קמא ושקלתי את טענות הצדדים, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. עוד הגעתי למסקנה כי דין הערעור להתקבל.

4.ראשית, יש לדחות את טענת המשיב ולפיה מדובר בהחלטה "בעניין הטלת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין" שלא תינתן בעניינה רשות ערעור (ס' 1(8) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), תשס"ט-2009). מדובר בהחלטה על הפקדת דמי שכירות, ולא בהחלטה לעניין הוצאות משפט או שכ"ט עו"ד, והדברים ברורים.

5.שנית, החלטת בית המשפט קמא ניתנה בעקבות בקשת המבקשים להעברת הדיון בתביעה - שהוגשה כתביעה לפינוי מושכר - למסלול דיון רגיל. בית משפט קמא נעתר לבקשה, אך לצד זאת הורה, מבלי שנתבקש וללא הנמקה, כי המבקשים יפקידו מידי חודש דמי שכירות כמפורט לעיל (יצוין כי בית משפט קמא הורה כי המבקשים "ימשיכו" להפקיד את דמי השכירות, אך איש מהצדדים אינו טוען כי נעשתה הפקדה חודשית כזו עובר למתן ההחלטה, אלא שהופקדו ושולמו סכומים שונים, בין היתר בגין דמי שכירות, על פי החלטות בית המשפט במסגרת הליכים אחרים שהתנהלו בין הצדדים). כידוע, בית משפט לא יפסוק סעד שלא נתבקש אלא במקרים חריגים, שאין עניינם לכאן. המשיב לא הצביע בתשובתו על כל מקור בדין המאפשר לחייב את המבקשים בהפקדת דמי השכירות, מבלי שהדבר נתבקש (זאת מבלי לנקוט עמדה בשאלה אם ניתן היה ליתן סעד כזה, במסגרת התביעה הנדונה, אילו זה אכן נתבקש), ויש לדחות את טענתו כי הסעד שניתן נובע מן הסעד לפינוי המושכר, שנתבקש, העומדת בסתירה לטענתו כי לא ביקש בתביעתו סעד של דמי שכירות בשל מצוות התקנות (ס' 12 לתשובתו).

6.בשולי ההחלטה יצוין, כי התביעה שהוגשה לבית משפט קמא התבססה על פסק דין חלוט שניתן על יסוד הסכמת הצדדים, המורה כי הנכס מושא התביעה נמכר כדין למשיב. חרף זאת בחרו המבקשים להעלות בכתב הגנתם המתוקן טענות החותרות תחת פסק הדין (שכל עוד לא בוטל ע"י בית המשפט שנתנו הוא שריר וקיים), ואשר על יסודן אף הוגשה הבקשה להעברת הדיון למסלול דיון רגיל תוך הארכת הדיון שלא לצורך. ייתכן שזהו הרקע להטלת החיוב בהפקדת דמי השכירות, ואולם, כאמור, משסעד זה ניתן מבלי שהתבקש, אין מקום להותירו על כנו.

7.החלטת בית משפט קמא המורה על הפקדת דמי השכירות תבוטל.

בנסיבות שתוארו לעיל, איני עושה צו להוצאות.

העירבון שהופקד ע"י המבקשים יוחזר להם, באמצעות בא כוחם.

מזכירות בית המשפט תמציא פסק הדין לצדדים.