רע"א 4483-08-15 נסראללה נ' ביתן ואח'

על פסק דינו של בית משפט השלום (כב' השופטת ש' נאשף אבו אחמד) בת.א. 55907-07-15

1.ביום 12.6.07 רכש המבקש מהמשיבים 1-2 (להלן ביתן) את דירתם. על הדירה רבצה משכנתא. בהסכם המכר התחייב המבקש לשלם לבנק את תשלומי המשכנתא השוטפים. משלא עמד המבקש בתשלומי המשכנתא, עשה הבנק למימוש הנכס, באמצעות המשיב 3 (להלן כונס הנכסים או הכונס). מתוך הכספים שנתקבלו מן המימוש פרע הבנק את החוב מושא המשכנתא, ויתרת הכספים מצויה בידי הכונס. בעלי הדין (כמו גם אדם אחר, שטען כי המבקש המחה לו את הזכות בכספים או בדירה, ולהלן עוואדה) מתקוטטים מאז על הכספים שנותרו בידי הכונס, כשכל אחד מהם טוען כי הזכות בהם היא לו.

2.הליכים אחדים נתקיימו בין ביתן מחד לבין המבקש ועוואדה מאידך. לאחר כל ההליכים הללו פנה המבקש לבית משפט השלום, וביקש צו עיקול זמני על הכספים אשר בידי הכונס, עד כי תתברר תובענתו (שטרם הוגשה עד עצם היום הזה). בית המשפט קמא דחה את הבקשה, כשהוא מפנה לטעמים שהטעימו המותבים שדנו בהליכים השונים שנתקיימו בין בעלי הדין כאמור. על החלטה זו באה בקשתו של המבקש, ובה הוא עותר ליתן לו רשות לערער על ההחלטה. הוא טוען, כי שילם סך כולל של 600,000 ₪ על חשבון העסקה, כאשר אף ביתן עצמם מודים בקבלת סך 200,000 ₪, ומכאן זכותו לקבלת הכספים שנותרו בידי הכונס.

3.בדיון שנתקיים בפניי הביעו ביתן את התנגדותם לבקשה, כשהם מפנים להליכים שנתקיימו עד כה בין בעלי הדין ובין עוואדה והמבקש. הם טוענים להתיישנותה של התביעה גופה, כיוון שחלפו שבע שנות ההתיישנות מאז נחתם החוזה. הם טוענים עוד לקיומו של מעשה בית דין, משום ההחלטות שניתנו בהליכים קודמים.

4.לאחר ששקלתי בטענות הצדדים מצאתי ליתן רשות לערער, לראות את הבקשה כאילו הוגש ערעור על פיה, ולקבל את הערעור. אלה טעמיי:

5.את הטענה לסילוקה של התובענה על הסף מחמת התיישנות אין בידי לקבל, בשלב זה מכל מקום, כיוון שהתובענה טרם הוגשה כאמור, ובפניי לא נפרשו המועדים השונים הצריכים על מנת להכריע בשאלה אם התובענה התיישנה אם לאו. מטענתם של ביתן ניתן להבין, כי הם מתחילים את מניין ימי ההתיישנות ממועד כריתת ההסכם, אלא שאין זה ברור כלל ועיקר כי זהו המועד בו נולדה עילת התובענה, שכן מימוש המשכנתא נעשה מאוחר יותר, ואפשר והזכות לקבלת הכספים היא ממועד זה (ואולי ממועד אחר, אלא שכאמור, כל אלה הן בגדר עובדות, שטרם נפרשו בכתבי טענות, שטרם הוגשו עד היום).

6.אף את הטענה לקיומו של מעשה בית דין לא יכולתי לקבל. מרבית ההליכים הקודמים נתקיימו בין ביתן לבין עוואדה, ואלה נסתיימו כשידם של ביתן על העליונה. אף שלכאורה נראה, כי בין עוואדה לבין המבקש נרקם קשר כלשהו, שהביא את עוואדה להגיש את תובענותיו, הרי שאין זה ברור לגמרי, כי ניתן לראותו כחליפו, לשם קביעה אם מתקיים מעשה בית דין אם לאו. מכל מקום, כלל ההליכים הללו נסתיימו, לפי מיטב הבנתי, בלא הכרעה לגופה של מחלוקת, כי אם בהליכי ביניים ובטרם נשמעו ראיות (הליך בו נקט המבקש עצמו נמחק, בשל כך שלא הופקדו כספים). כיוון שכך, אינני סבור כי נחסמה דרכו של המבקש מלהגיש את תובענתו בשל קיומו של מעשה בית דין.

7.מכאן לגופם של דברים, ונראה כי מחלוקת של אמת קיימת בין המבקש לבין ביתן באשר לזכות על הכספים שנותרו בידי הכונס לאחר מימוש המשכנתא. אין חולק, כי המבקש שילם לביתן, כמו גם לבנק, כספים בהיקף לא מבוטל. המחלוקת בין בעלי הדין נתונה ביחס לשיעור הכספים, ולטענות שמעלים ביתן כנגד המבקש, אף שהם מודים שקיבלו ממנו כספים (טענות על קיזוז בגין נזקיהם בשל הפרת ההסכם וכד'). מחלוקת זו היא שאלה הראויה להידון ולהתברר. העובדות הסובבות את המחלוקת המרכזית, משמע כריתתו של חוזה מכר ומימוש הנכס בידי הבנק, אינן שנויות במחלוקת בעיקרן, ונוכח העובדה כי המבקש שילם לבנק ולביתן כספים ניתן לומר, כי קיימת עילת תובענה, המתבססת על ראיות מהימנות לכאורה, כזו המצדיקה מתן צו עיקול זמני על הכספים. כספים אלה שבידי הכונס ראוי להם כי ייוותרו בידיו, עד כי יכריע בית המשפט מיהו הזכאי להם מבין שני היריבים, משמע המבקש או ביתן.

8.להשלמת התמונה אוסיף, כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש, משום החשש כי אם יועברו הכספים לידי ביתן, יתקשה המבקש להשיבם לידיו אם יזכה בתובענתו בסופו של הליך. מסקנה זו מתחזקת נוכח העובדה, כי בני הזוג ביתן נפרדו בינתיים, ומר ביתן מצוי בהליכי פשיטת רגל.

9.סוף דבר, משום כל הטעמים הללו הנני מקבל את הערעור ומורה כלהלן:

א.הנני מטיל בזה עיקול זמני על כלל הכספים שנותרו בידי המשיב 3 לאחר המימוש, וזאת עד למתן פסק דין בתובענת המבקש.

ב.המבקש יגיש את תובענתו עד יום 7.9.15 ועד בכלל, שאם לא יעשה כן – יפקע העיקול הזמני.

ג.כתנאי לכניסתו של צו העיקול לתוקפו על המבקש להפקיד בקופת בית משפט השלום סך 50,000 ₪, במזומן או ערבות בנקאית, להבטחת כל נזק שייגרם למי מן המשיבים כתוצאה ממתן צו העיקול, אם תיכשל תובענתו מכל טעם שהוא. נוסף על כך עליו להמציא התחייבות על פי האמור בתקנה 365(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

חרף האמור מעלה, צו העיקול הזמני ייכנס לתוקפו על אתר, ולאחר הפקדת ההתחייבות הנ"ל, גם בטרם יופקדו הכספים כאמור, ובלבד שהמבקש יפקיד את הכספים עד יום 1.9.15 ועד בכלל, שאם לא יעשה כן יפקע העיקול הזמני.

10.בנסיבות העניין לא מצאתי ליתן צו להוצאות בהליך שלפניי.