רע"א 4331/15 הופטמן נ' שטרן

1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 21.5.2015 (רת"ק 39787-05-15, השופטת ע' צ'רניאק), וכן בקשה לעיכוב ביצוע של החלטה זו ובקשה לצירוף משיב פורמאלי להליך. בהחלטתו דחה בית המשפט המחוזי בקשה לרשות ערעור שהוגשה על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב-יפו מיום 13.3.2015 (ת"ק 13282-05-13, השופטת א' בוסני).

2. מקורו של ההליך דנן בעסקת מקרקעין שנעשתה בין שני צדדים שאינם בפני. המבקש והמשיב פעלו לקידומה של עסקה זו תוך שיתוף פעולה ביניהם, ובכלל זה קיימו פגישות בעירייה, מימנו את העסקתו של שמאי מקרקעין וקיימו עמו פגישות ועוד. יצוין כבר עתה כי המבקש הוא בעל רישיון תיווך במקרקעין, ואילו המשיב אינו מחזיק ברישיון דומה. לאחר שנחתמה העסקה העבירו מוכרי המגרש לידיו של המבקש 65,000 שקל כעמלה על פועלם של הצדדים. המבקש שמר סכום זה בידיו מבלי להעביר חלק ממנו למשיב, ולכן תבע אותו המשיב בבית המשפט לתביעות קטנות לקבלת החלק המגיע לו, לטענתו, בתשלום.

3. בעיקרו של דבר, המבקש טען בפני בית המשפט לתביעות קטנות כי המדובר בתשלום דמי תיווך וכי מאחר שהמשיב אינו מחזיק ברישיון לתיווך במקרקעין הרי שעל פי הוראות חוק המתווכים במקרקעין, התשנ"ז-1996 (להלן: חוק המתווכים) הוא אינו זכאי לקבל חלק מדמי התיווך. בית המשפט לתביעות קטנות דחה את הטענה וקבע כי הוראות חוק המתווכים אינן חלות על המקרה הקונקרטי, שכן המשיב אינו "לקוח" של המבקש, כאמור בסעיף 9(א) לחוק זה. זאת ועוד, בית המשפט לתביעות קטנות מצא כי בנסיבות העניין כלל אין מדובר ב"דמי תיווך" וקבע כי נוכח שיתוף הפעולה המתמשך בין הצדדים, ממילא המבקש מושתק מלטעון כעת כי המשיב אינו זכאי לחלקו בתשלום. על כן, בית המשפט לתביעות קטנות קיבל את תביעת המשיב וחייב את המבקש לשלם לו סך של 32,500 שקל. המבקש הגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי על פסק דין זה, והיא נדחתה לאחר שנקבע כי אינה מעלה כול עניין החורג מן הסכסוך הקונקרטי שבין הצדדים וכי לא נמצא כול פגם בפסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות.

4. אף בבקשה שבפני טוען המבקש כי המשיב איננו זכאי לתשלום הכספים מאחר שאין ברשותו רישיון תיווך במקרקעין. לכך מוסיף המבקש כי בית המשפט לתביעות קטנות נתפס לשגיאות עובדתיות ומשפטיות רבות, שאף חמקו מעיניו של בית המשפט המחוזי.

5. דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המשיב. כידוע, הלכה היא כי רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק מקום שבו מתעוררת שאלה כללית ועקרונית החורגת מדל"ת אמותיו של הסכסוך שבו הצדדים נתונים (ראו: רע"א 103/82‏ חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור בע"מ, פ''ד לו(3) 123 (1982)). דברים אלו אמורים ביתר שאת במקרה שבו מדובר בבקשה לרשות ערעור ב"גלגול שלישי" על פסק דין שמקורו בתביעה קטנה, אשר תתקבל רק במקרים חריגים ביותר המעלים שאלה משפטית בדרגת חשיבות גבוהה במיוחד או שהעוול זועק מהם (ראו: רע"א 7220/13 אלראי נ' גולדמן, פסקה 8 (10.12.2013)). מקרה זה אינו אחד ממקרים אלה. מרבית טענותיו של המבקש נוגעות ממילא לשאלות עובדתיות שבהן הכריע בית המשפט לתביעות קטנות, וקשורות כולן בסכסוך הקונקרטי שבין הצדדים. לצד זאת, המבקש מעלה טענות באשר לאופן היישום של הוראות חוק המתווכים, ואין בכוחן של אלה כדי להצדיק את קבלת הבקשה. בנסיבות אלה, מתייתר מאליו הדיון בבקשות הנוספות – לעיכוב ביצוע ולצירוף משיב פורמאלי, והן נדחות גם כן.

6. לא אוכל לסיים את החלטתי מבלי להתייחס למאפייניו של ההליך שבפני. בקשת רשות הערעור דנן רחוקה מלעמוד באמת המידה שנקבעה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". היא הוגשה בסופו של דבר במועד מאוחר – הרבה לאחר המועד שבו המבקש נדרש להעביר למשיב את התשלום – וזאת כשבצידה בקשה לעיכוב ביצוע שלא היה מקום להגישה, בשים לב לכך שעיכוב ביצוע בגדרי "גלגול שלישי" הוא נדיר שבנדירים, ולא כל שכן כאשר עסקינן בפסק דין כספי בסכום שאינו גבוה במיוחד. הבקשה נוסחה באופן לא מכבד כלפי בתי המשפט שדנו בהליך עד כה (בפרט בכל הנוגע לוותק של מי מהשופטים) ולקתה באורך בלתי מוצדק בנסיבות העניין.

7. אשר על כן, הבקשה נדחית. בשים לב לאמור בפסקה 6 לעיל, מצאתי להורות כי המבקש ישלם הוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 2,500 שקל.

           ניתנה ביום, ‏ו' בתמוז התשע"ה (‏23.6.2015).