בר"ע על החלטה לדחות הבקשה להעברת תביעת נזיקין מתוקנת לבית משפט מחוזי

1. לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופטת מ' שרביט), בת"א 11618/09, מיום 22.12.14, בגדרה נדחתה בקשת המבקשת להעברת הדיון לבית המשפט המחוזי.

רקע תמציתי:

2. עילת התביעה שבכתב התביעה, שהוגש בשנת 2009, נסמכת על נזקים נוירולוגיים ונפשיים שנגרמו למבקשת בעקבות מהלך לידתה בשנת 1985. לשון אחר – התובענה הוגשה זמן לא רב בטרם חלפה תקופת ההתיישנות.
3. לכתב התביעה שהוגש צורפו שתי חוות דעת בסוגיית אחוזי הנכות הצמיתה; המומחה הרפואי בתחום הנוירוכירורגיה, ד"ר היילברון, אמד את נכות התובעת בשיעור של 50%, והמומחה הרפואי בתחום הפסיכיאטריה, ד"ר אידלמן, אמד את נכותה בשיעור של 25%.
4. המומחה שמונה מטעם בית משפט קמא בתחום הנוירולוגיה, פרופ' ורדי, קבע בחוות דעתו כי לא מתקיים קשר סיבתי בין נכות המבקשת לבין מהלך לידתה ועמד על כך גם במהלך חקירתו בבית המשפט. עתה, בחלוף פרק זמן של כ-5 שנים מיום הגשת התביעה, ומספר שנים נוספות מאז חלוף תקופת ההתיישנות, הגיש ב"כ המלומד של המבקשת בקשה להעברת התיק לבית המשפט המחוזי, בהסתמכו על דברי פרופ' ורדי בעדותו בבית המשפט, לפיה להערכתו נכותה של המבקשת מגעת לכדי מעלה מ- 60% (תוך שהוא מציין כי אותה נכות הנוירולוגית חופפת לנכות הפסיכיאטרית).

הבקשה:

5. לטענת המבקשת, קביעת פרופ' ורדי מעבירה את הסמכות העניינית לדון בתביעה לבית המשפט המחוזי, שאם לא כן "ייגרם למבקשת נזק של ממש, ו/או עלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה" (פסקה 3 ד לטענות המבקשת).

השאלה:

6. בבסיס החלטת בית המשפט קמא, כמו גם בבסיס הבקשה דנא, ניצבת השאלה הבאה: האם בעקבות עדותו של פרופ' ורדי בבית המשפט מוצדק להעביר, בעת הנוכחית, את הדיון מבית משפט השלום לבית המשפט המחוזי (ובמשתמע – לתקן את כתב התביעה)?

ההכרעה:

7. דעתי, בכל הכבוד, כדעת כבוד השופטת הנכבדה של משפט קמא, ומשכך, אינני רואה צורך להורות על קבלת תגובה לבקשה. להלן יובהרו נימוקיי.