רע"א 42134-03-15 ברילנט נ' עמידר,החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ

1.בפניי בקשת רשות ערעור שהוגשה על ידי מר יוסף ברלינט (להלן "המבקש"), על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כבוד השופטת אילת דגן), שניתנה ביום 01/02/15 במסגרת ת"א 14365-10-11, לפיה דחה בית משפט קמא בקשת המבקש לביטול פסק דין שניתן ביום 08/12/11 במעמד צד אחד, בתביעה שהגישה עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ (להלן: "המשיבה") בין היתר כנגד המבקש לפינוי נכס שבבעלותו לשם ביצוע תיקונים דחופים בשל מצב מסוכן בנכס.

2.מבקשת רשות הערעור עולה, כי המשיבה הגישה כנגד המבקש וגב' אבוסטילה פאיזה (להלן: "הנתבעת הנוספת"), תביעה לפינוי נכס המצוי ברחוב קיסריה 9א' בחיפה והידוע כחלקה 130/2 וחלקה 130/1 בגוש 10835 (להלן: "הנכס"), לצורך ביצוע עבודות תיקון לשם הסרת סכנה על פי צו להסרת סכנה.

בד בבד עם הגשת תביעתה הגישה המשיבה בקשה למתן צו עשה וצו מניעה זמני כנגד המבקש והנתבעת הנוספת שהסעדים שהתבקשו במסגרתם זהים לסעדים שהתבקשו במסגרת התביעה העיקרית.

3.ביום 08/12/11 התקיים בפני בית משפט קמא דיון בבקשה למתן סעדים זמניים. המבקש לא הופיע לדיון האמור. במסגרת הדיון הוסכם בין המשיבה והנתבעת הנוספת על מתן פסק דין הן בתביעה העיקרית והן בבקשה למתן סעדים זמניים.

בית משפט קמא ציין בפסק דינו מיום 08/12/11, כי הנתבעת הנוספת כבר פינתה את הנכס והועמדה לרשותה באופן זמני דירה חלופית עד לסיום התיקון. בנוסף צוין, כי הנתבעת הנוספת הסכימה לכניסת המשיבה לנכס לצורך התיקון.

באשר למבקש קבע בית משפט קמא, כי ההדבקה על דלת הנכס שברשותו מהווה מסירה כדין. בנוסף מצא בית משפט קמא, כי לאחר שהודע למבקש על מצב הדירה והצורך בתיקון, עזב המבקש את הארץ, מבלי ליתן הסכמתו לבקשת המשיבה.

בנסיבות אלה ומששוכנע בית משפט קמא כי מצב הנכס מסוכן באופן המחייב כניסה מיידית לתיקון, איפשר בית משפט קמא למבקשת להיכנס לנכס שברשות המבקש, לרבות על דרך פריצת המנעול על מנת לבצע את התיקון.

4.בעקבות פסק דינו של בית משפט קמא, הגיש המבקש ביום 05/01/15 בקשה לביטול פסק הדין שניתן. במסגרת בקשתו טען המבקש, כי כתב התביעה לא הומצא לו וכי הוא לא ידע אודותיו ואודות מתן פסק הדין אלא ביום 15/12/14, במסגרת תביעה אחרת המנוהלת נגדו על ידי המשיבה.

5.בית משפט קמא דחה כאמור בהחלטתו מיום 01/02/15 את בקשת המבקש לביטול פסק הדין.

בית משפט קמא ציין בהחלטתו, כי הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה רק ביום 05/01/15, לאחר חלוף המועד שבדין להגשת בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, ומטעם זה כשלעצמו, סבר בית משפט קמא כי ניתן לדחות את הבקשה.