רע"א 42038-02-17 פ.ק. גנרטורים וציוד בע"מ נ' מכלוף

1.בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כב' הרשמת הבכירה גילה ספרא-ברנע), מיום 06/02/17 בת"ט 22610-08-16, במסגרתה נתן בית משפט קמא למבקש רשות להתגונן מפני תביעה לביצוע שטר שהוגשה כנגדו על ידי המבקשת, וזאת בכפוף להפקדת מלוא סכום התביעה.

2.עיון בתיק מעלה, כי המבקשת הינה חברה העוסקת, בין היתר, בהשכרת גנרטורים לפי דרישה ואילו המשיב הינו בעליה ומנהלה של חברה בשם ירוק מ.ל.ה. בע"מ (להלן: "החברה"). המבקשת הגישה לבית משפט קמא תביעה לביצוע שטר כנגד המשיב כערב לשיק מס' 218 לז.פ. 16/02/14 על סך של 64,101 ₪.

3.בעקבות הגשת התביעה לביצוע שטר, הגיש המשיב התנגדות לביצוע השטר בצירוף בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות. במשיב טען, כי לא חתם כערב לשיק. יצוין, כי חתימת הערבות אינה מצויה על השיק אלא על גבי מדבקה המודבקת לספח השיק (להלן: "כתב הערבות").

המשיב הגיש בעניין זה שני תצהירים. בתצהיר הראשון טען המשיב, כי הוא מעולם לא חתם על כתב הערבות, וכי אין הוא חב בחובות החברה כלפי המבקשת, לא מכוח כתב הערבות ולא מכוח שטר אחר. בתצהיר השני שהוגש ביום 08/01/17 טען המשיב, כי עיין במסמכי המקור של כתב הערבות במשרד בא כוחו, ובמסמכיו, ולאחר עיון, מצא, כי השטר היחיד, לגביו ערב המשיב אישית לחיובי החברה הינו שיק מס' 217 לז.פ. 28/12/12 על סך של 11,975 ₪. המשיב טען, כי שיק מס' 217 נפרע והמשיבה הסירה את המדבקה ממנו והדביקה אותו על שיק מס' 218.

4.במהלך הדיון בפני בית משפט קמא הוצגו שני השיקים (שיק מס' 217 ושיק מס' 218) והתברר כי פרטי המשיב הופיעו בשתי מדבקות שונות על גבי שני השיקים, כאשר כתבי הערבות מולאו בכתב ידו של המשיב ונחתמו על ידו. בשלב זה העלה המשיב שתי טענות חדשות: האחת, כי הוא חתם על מדבקה שלא הודבקה בזמנו על שום דבר או כי נציג המבקשת אמר לו להחליף מדבקות; והטענה החדשה השנייה, כי מסר את שני השיקים באותו יום בקשר עם עסקה אחת של השכרת גנרטור, כאשר שיק מס' 217 נפרע במועדו, קרי ביום 28/12/12 והשיק השני מס' 218 נמסר במקביל כבטחון להשבת הגנרטור והבטחת פיצוי בגין נזק שייגרם לגנרטור אם ייגרם לו.

5.בית משפט קמא קבע בהחלטתו, כי הגם שטענות המשיב בתצהיריו התבדו וגרסתו התגלתה כלא אמינה, עם זאת, טענתיו המאוחרות של המשיב, הגם שאלה הועלו במסגרת הדיון, ללא תצהיר וככל הנראה עקב לימוד תגובת המבקשת, אלה לכשעצמן ראויות לבירור ואף נתמכות במסמכים.

בהתחשב בשלב הדיוני, בו מצוי התיק, קבע בית משפט קמא, כי הוא מנוע מלהכריע בטענות הצדדים על בסיס שיקולי מהימנות, שכן קיימת אפשרות, כי המשיב יוכיח את טענותיו העובדתיות, ובמצב דברים זה תקום לו הגנה בטענה לפיה אינו ערב לחובות החברה, שבגינן הוגש שיק מס' 218 לביצוע.

לאור האמור, קבע בית משפט קמא, כי יש לתת למשיב רשות להתגונן, וזאת רק בתנאי שהמשיב יפקיד את מלוא סכום התביעה השטרית, בסך של 64,101 ₪. כן ציין בית משפט קמא כי מאחר וסכום התביעה ממילא מעוקל בתיק הוצל"פ לא ייגרם נזק למבקשת בניהול התיק בסדר דין מהיר. בנוסף, ועל מנת לאפשר למשיב להתגונן הורה בית משפט קמא על הגשת תצהיר מטעם המשיב שמתייחס אך לשתי הטענות שהועלו על ידי המשיב במסגרת הדיון בפני בית משפט קמא, כמפורט לעיל.

6.המבקשת לא השלימה עם החלטת בית משפט קמא, והגישה את בקשת רשות הערעור דנן, במסגרתה טענה, כי שגה בית משפט קמא כאשר קבע מחד, כי הגנת המשיב עולה לכדי הגנת בדים ומאידך אפשר ניהול ההליך בכך שנתן רשות להתגונן, על מנת שהמשיב יוכיח את טענותיו.