רע"א 4164/16 טובים נ' אברהם קייקוב ואח'

א.           בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת ו' פלאוט) ברע"א 13629-02-16 מיום 13.3.16, במסגרתו נדחתה בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש על החלטת בית משפט השלום בפתח תקוה (השופט נ' שטרנליכט) בת"א 11656-03-10 מיום 13.1.16. עניינה של הבקשה – השגה על הטלת הוצאות ועל אופן חישובן.

רקע והליכים קודמים

ב.            המבקש הגיש תביעה בבית משפט השלום בפתח תקוה נגד המשיב, לצד 25 נתבעים נוספים, בגין נזקים שנגרמו לטענתו מחמת שורה של מעשי הונאה. ביום 17.9.15 נדחתה התביעה על כלל ראשיה (ת"א 11656-03-10; השופט נ' שטרנליכט). נפסק כי המבקש ישא בהוצאות המשיב ויתר הנתבעים, בהתאם לשומת הוצאות שתוגש. זאת, בנוסף לסכומים שפורטו במסגרת פסק הדין לתשלום שכר טרחה באי כוחם של מרבית הנתבעים בפרשה. בגדר זה נפסקו 20,000 ₪ כשכר טרחה לבאת כוחו של המשיב.

ג.            ביום 13.1.16 קבע בית המשפט כי המשיב זכאי להוצאות משפט נוספות, כפיצוי על המשאבים הרבים שהשקיע לצורך ניהול ההליך וקבלת הייצוג המשפטי. נקבע כי המבקש ישא בהוצאות המשיב בגין נסיעות ואבדן ימי עבודה, בנוסף לשכר הטרחה שנקבע בפסק הדין כאמור. ההחלטה נתקבלה בעקבות בקשת המשיב לשומת הוצאות מיום 4.11.15, בה נקב בסכום מבוקש של 137,000 ₪. סכום זה התבסס על חישוב של אבדן ימי עבודה, שהשקיע המשיב לשיטתו בהכנות הרבות שאליהן נדרש במסגרת התיק, בתוספת פירוט עמלות וריביות ששילם המשיב במסגרת הלוואות שנטל לטענתו לצורך תשלום שכר טרחה. נוכח קביעת בית המשפט לפיה חלק מן ההוצאות בבקשה עקיפות וחלקן טעונות הוכחה בתביעה נפרדת, חויב המבקש בתשלום פיצוי גלובלי בסך 10,000 ₪ בגין נסיעות ואבדן ימי עבודה בלבד; חישובו של זה נקבע על דרך האומדן.

ד.            על החלטה זו הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד. המבקש השיג על אופן חישוב ההוצאות, שלדידו אינו מוכר בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד–1984 (להלן תקנות סדר הדין או התקנות), וכן על החיוב לשאת בהוצאות בגין אבדן ימי עבודה של המשיב, רכיב שלטענתו אינו כלול בשומת ההוצאות לפי התקנות. בנוסף, טען כי חלק מסכום ההוצאות שפירט המשיב כבר נתבע על ידו בתביעה אחרת, כך שמדובר למעשה בכפל הוצאות. בפסק דין מיום 13.3.16 ניתנה רשות ערעור, אך בית המשפט המחוזי דחה את טענות המבקש לגופן (רע"א 13629-02-16; השופטת ו' פלאוט). באשר לפסיקת הוצאות על דרך האומדן, קבע בית המשפט שזו סבירה לכשעצמה ואינה מצדיקה את התערבותו, וכן כי הסכום שנפסק אינו חורג מתחום הסביר בנסיבות המקרה. בנוגע להוצאות בגין אבדן ימי עבודה, נקבע כי אלו עשויות להיחשב כ"סבירות ודרושות לניהול המשפט" על פי דרישת תקנה 513(2). אמנם, משלא צורפו אישורים מלאים להוכחת הטענה, יתכן שהיה מקום להגשת תביעה נפרדת, אך בסופו של יום לא היה דופי בפסיקה גלובלית בנסיבות והסכום שנפסק סביר. כן ציין בית המשפט את שיקול הדעת הרחב המסור לערכאה הדיונית בכל הנוגע לפסיקת הוצאות, והדגיש בכלל זאת את העובדה שבמקרה דנן ההחלטה לשומת הוצאות ניתנה על ידי המותב אשר דן בתובענה ומכיר אותה לפרטיה. כן נאמר כי לא הוכח כפל הוצאות.

בקשת רשות הערעור

ה.           כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגיש המבקש ביום 24.5.16 את בקשת רשות הערעור דנא. ראשית נטען, כי בית משפט השלום שגה בהחלטתו לשום את ההוצאות על דרך האומדן. לטענת המבקש, קביעת "פיצוי גלובלי" היא בגדר תקדים משפטי, הנוגד את הוראותיהן של תקנות סדר הדין האזרחי, ועל כן שגה גם בית המשפט המחוזי בהימנעו מהתערבות בהחלטה. שנית, שב המבקש ומעלה את הטענה שהועלתה בפני בית המשפט המחוזי, לפיה רכיב של אבדן ימי עבודה איננו כלול בהוצאות המוכרות לשומה על פי התקנות. שלישית, נטען כי בתי המשפט הקודמים התעלמו מכך שהמשיב תבע סעדים זהים בתובענה קודמת, באופן שיוצר לטענתו כפל הוצאות. 

דיון והכרעה