רע"א 4107/15 כרם עתאמלה נ' קיבוץ אושה ואח'

: | גרסת הדפסה
רע"א
בית המשפט העליון
4107-15
24.8.2015
בפני השופט:
מ' מזוז

- נגד -
המבקש:
כרם עתאמלה
עו"ד מונא חאיק-עזאם; עו"ד יזיד חאיק 		המשיבים:
1. קיבוץ אושה
2. רשות מקרקעי ישראל
החלטה

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בתיק ע"א 41454-12-14 שניתן ביום 10.5.2015 על ידי כב' השופטים ש' שטמר; א' טובי ו-ת' נאות-פרי

 

 

 

  1. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטים ש' שטמר, א' טובי ו- ת' נאות-פרי) מיום 10.5.2015 בתיק ע"א 41454-12-14.

 

  1. המבקש והמשיבה 2, רשות מקרקעי ישראל (להלן: הרשות), יחד עם אחרים, הם הבעלים המשותפים של שלוש חלקות מקרקעין: חלקה 16 בגוש 10258 (להלן: חלקה 16), חלקה 1 בגוש 10514 (להלן: חלקה 1) וחלקה 4 בגוש 10380 (להלן: חלקה 4). בחלקות 16 ו- 1 זכויות הבעלות של הרשות הן בשיעור של כ- 65.6% ואילו זכויות הבעלות של המבקש הן בשיעור של כ- 9.4%, ואילו בחלקה 4 זכויות הבעלות של הרשות הן בשיעור של כ- 5% בעוד ששיעור זכויות הבעלות של המבקש הוא כ- 28.3%.

 

  1. עוד בטרם רכש המבקש את זכויותיו במקרקעין, והיה זה בשנים 1999-1998, נקשרה הרשות בהסכם שכירות עם המשיב 1, קיבוץ אושה (להלן: הקיבוץ), במסגרתו השכירה לקיבוץ את חלקה היחסי במקרקעין, אך בפועל השתמש הקיבוץ ביותר שטח מזה שהושכר לו.

 

  1. המבקש הגיש תביעה לבית משפט השלום לסילוק ידו של הקיבוץ משטח המקרקעין כולו ולתשלום דמי שימוש ראויים בעד השימוש של הקיבוץ במקרקעין. בית משפט השלום (כב' השופטת מ' צור) דחה את תביעתו של המבקש לסילוק יד. בית המשפט הבחין לענין זה בין חלקי המבקש במקרקעין לבין חלקי הרשות, אף שמדובר בחלקים בלתי מסוימים לפי סעיף 27 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 (להלן: חוק המקרקעין), ודחה את התביעה הן ביחס לחלקי הרשות והן ביחס לחלקי המבקש (אף בערעור נעשה השימוש במונחים אלה של חלקי המבקש וחלקי הרשות). אשר לתביעה לתשלום דמי שימוש ראויים, דחה בית המשפט את התביעה כלפי הרשות, וקיבלהּ כלפי הקיבוץ. נקבע, לאחר שמיעת ראיות, כי גובה דמי השימוש יהיה 36,043 ₪.

 

  1. על פסק דין זה הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי, וביום 10.5.2015 ניתן פסק הדין בערעור. בפסק הדין, נחלקו שופטי ההרכב במספר סוגיות, ומבין אלה הרלוונטית לענייננו היא סוגיית סילוק ידו של הקיבוץ משטחי הרשות (כל שופטי ההרכב הסכימו כי יש להורות על סילוק ידו של הקיבוץ מהשטחים העודפים שלא הושכרו לו, בניגוד לדעתו של בית משפט השלום). במוקד עמדה השאלה, האם השכרת שטחי הרשות לקיבוץ היא בגדר "שימוש סביר" והאם היא לא מונעת מהמבקש "שימוש כזה" כמשמעות המונחים בסעיף 31(א)(1) לחוק המקרקעין. וזה נוסחו של הסעיף:

 

  1. (א) באין קביעה אחרת לפי סעיף 30, רשאי כל שותף, בלי הסכמת יתר השותפים -

(1) להשתמש במקרקעין המשותפים שימוש סביר, ובלבד שלא ימנע שימוש כזה משותף אחר;

(2)    ...

(3)    ...

         (ב) עשה שותף כאמור בסעיף קטן (א), יודיע על כך לשותפים האחרים ככל האפשר בהקדם.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
לרכישה הזדהה רכישת מנוי
בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

חזרה לתוצאות חיפוש >>