רע"א 4072-10-16 ארגמן ואח' נ' יעקב ואח'

1.לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים, בת"א 15204-08-14, מפי כב' השופטת מרים אילני, מיום 25.7.16, לפיה נדחתה בקשת המבקשים להורות על סילוק על הסף של התובענה שהגישו המשיבים כנגד המבקשים.

טענות המבקשים

2.התובענה בבית משפט השלום עוסקת בתביעה שהגישו המשיבים כנגד המבקשים לסילוק ידם של המבקשים ממגרש המשיבים. המשיבים טוענים, כי נודע להם שהגבול בין מגרשם לבין מגרש המבקשים נקבע בטעות, ולמעשה אמור לעבור בתוך מגרשם של המבקשים. המבקשים טוענים, כי עילת התביעה התיישנה לפני שנים רבות, שכן גם על פי הנטען בתביעה, הגבול בין המגרשים נקבע לפני עשרות שנים על ידי הרשויות, היינו בשנות ה-80 של המאה הקודמת, ואין מקום לקבוע זכויות על יסוד מצב זה כאשר חלפו למעלה מ-30 שנים מאז נעשתה אותה קביעה. לפיכך סבורים המבקשים, כי היה על בית משפט השלום להורות על סילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות, ובהקשר זה מפנים המבקשים לע"א 2919/07 מדינת ישראל נ' עדנה גיא (פ"ד סד(2) עמ' 82, בעמ' 109, וכן לרע"א 6733/13 פקיד הסדר מקרקעין נ' אבולוף.

3.התביעה הוגשה ביום 12.8.14 כאשר למעשה אין מחלוקת כי הצדדים הם בעלי זכויות בחלקות צמודות במושב ורד יריחו. על פי הנטען בתביעה, המשיבים הזמינו בעבר מדידה של המגרש שלהם ואז גילו כי נפלה טעות בקביעת הגבולות בין המגרשים. המבקשים מפנים לטענה שבכתב התביעה, כי למעשה המצב קיים מאז הקמת היישוב ורד יריחו. המבקשים טוענים, כי מדובר בהתיישנות ולחילופין, בשיהוי חמור בהגשת התביעה. עוד מפנים המבקשים להסכם הרכישה עליו חתמו המשיבים, לפיו ראו את המגרש ומצאו אותו מתאים לצורכיהם, למעט אם יש במגרש או בזכויות גם נסתר שלא הובא לידיעתם. המשיבים גם מפנים לפנייה שנעשתה על ידם למהנדס המועצה המקומית, בה נשאל מתי בוצעה החלוקה בין המגרשים. תשובתו הייתה, כי הדבר היה בתחילת שנות ה-80 של המאה הקודמת והיישוב עצמו הוקם בשנת 1980 והמועצה האזורית קיבלה מעמד מוניציפלי רק בשנת 1993. לטענת המבקשים, די בכך כדי לבסס את טענת ההתיישנות.

4.המבקשים מפנים לעובדה, כי המשיבים הם במעמד של בר רשות במגרש, היינו בידם זכויות אובליגטוריות, ומכאן שהתביעה התיישנה בחלוף 7 שנים. בהקשר זה מפנים המבקשים לע"א 9382/02 בולוס – חברה לאירוח ותיירות נ' בנק דיסקונט, העוסק בהגדרת מקרקעין וקובע כי שעה שמדובר בזכויות אובליגטוריות, התביעה מתיישנת תוך 7 שנים, ולחילופין טוענים המבקשים, כי גם אם מדובר בזכויות במקרקעין, התיישנה התביעה בתוך 15 שנה, היינו בשנת 2012. המבקשים מוסיפים ומדגישים כי כל העובדות הנ"ל היו ידועות למשיבים עוד לפני שנים ובאפשרותם היה להגיש תביעה זו טרם חלף מועד ההתיישנות. המבקשים טוענים עוד, כי הגשת התביעה אחרי שנים ארוכות פוגעת ביכולתם להתגונן כראוי. כמו כן טוענים המבקשים, כי יש לדחות את התביעה על הסף מכוח דיני השיהוי.

5.בהמשך הבקשה מפנים המבקשים להתנהלות הקלוקלת, כלשונם, של המשיבים. לעניין זה מפנים המבקשים לתגובות שונות שהגישו המשיבים לבית המשפט. לטענת המבקשים, יש ליתן משקל רב ומכריע לעובדה שהמשיבים חתמו על הצהרה כי בדקו את המגרש ומצאו אותו מתאים לצורכיהם, כפי שפורט לעיל, ועל כן מנועים המשיבים היום מלטעון כי לא ידעו על מצבו המדויק של המגרש שקנו והם מנועים מלהעלות טענת התיישנות שלא מדעת, שכן לא נעלמו מעיניהם מעולם העובדות הרלבנטיות הנוגעות לתביעה.

6.המבקשים גם הפנו להתנהלות הדיונית שהייתה בבית המשפט באשר למועדי מתן ההחלטות או התגובות.

7.המבקשים מפנים להחלטת בית המשפט, לפיה נדחתה בקשתם. בית המשפט קבע, כי אין מקום להכריע בשאלת ההתיישנות בטרם יישמעו הראיות בתביעה לגופה, ועל כן נדחתה הבקשה. בית המשפט הפנה גם לכך כי הלכה היא שבית המשפט יורה על סילוק התביעה על הסף במקרים קיצוניים בלבד, כדי שלא לחסום דרכו של תובע מלקבל את יומו. המבקשים משיגים על קביעה זו של בית המשפט וסבורים כי בענייננו מדובר במקרה ברור כי בשום פנים ואופן המשיבים לא יכלו לקבל על יסוד טענותיהם שבתביעה את הסעד המבוקש, ומדובר בצורך למנוע הליכי סרק, הטרדת המבקשים שלא לצורך והעמסה על יומנו של בית המשפט (ראה: ע"א 5634/04 צוקית הכרמל נ' מיכה צח בע"מ (פס"ד מיום 4.6.07, פסקה יב).

8.כדי לבסס טענה זו מפנים המבקשים לטענות המשיבים שהועלו בכתב התשובה שהוגש לבית משפט השלום, ממנו עולה כי למעשה המשיבים טוענים טענות עובדתיות סותרות והם היו מודעים לחלוקת המגרשים. המבקשים גם חולקים על האמור בהחלטת בית המשפט בכל הנוגע לשאלת החזקה הנוגדת. לשיטת המבקשים, בית המשפט העלה טענה זו מיוזמתו, מבלי שהמשיבים העלו טענה זו.