ב' נ' חאג' ואח'

לפניי בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט השלום בנצרת (כב' השופט דניאל קירס) מיום 11.9.16 במסגרת ת"א 8765-07-14.

החלטה זו עליה מלין המבקש ניתנה במסגרת תביעתו לקבלת פיצוי בגין נזק גוף אשר נגרם לו, לטענתו, בשל רשלנות המשיבים במסגרת טיפול שיניים שהעניקו לו.

החלטת בית המשפט קמא, מושא בקשת רשות ערעור זו, ניתנה בבקשת המשיבים למחיקת סעיפים מתצהיר המבקש, בטענה כי בסעיפים הללו הרחיב או שינה המבקש את החזית.

בית המשפט קמא קיבל את הבקשה והורה על מחיקת סעיפי התצהיר בהם טען המבקש כי חתימתו הנחזית להתנוסס על טופס השאלון הרפואי אשר צורף גם לתביעתו, זוייפה.

בהחלטתו, ציין בית המשפט קמא כי התובע לא העלה בכתב התביעה כל טענה לזיוף חתימתו בטופס השאלון הרפואי ולכן, לא קיים את מצוות תקנה 78 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, הקובעת "כל מקום שבעל דין טוען טענת מצג-שווא, תרמית, זדון או השפעה בלתי הוגנת....יפורשו הפרטים ותאריכיהם בכתב הטענות". בית המשפט קמא גם ציין כי חרף טענת המשיבה כי הטופס היה בידי המבקש עם הגשת תביעתו, נמנע המבקש מלטעון, למשל, כי לא שם לב לחתימה.

בשולי הדברים, העיר בית המשפט קמא, כי המשיבה מתייחסת לטופס השאלון הרפואי כמשקף הסכמה מדעת, למרות שהוא אינו כולל התייחסות מפורשת כלשהי לסוגיית הסיכונים, אולם מבלי להיכנס לדיון בעניין זה, אין בטענת המבקש כי לא ניתנה הסכמה מדעת כדי להוות טענה עובדתית בדבר העדר חתימה על הטופס. בית המשפט קמא קיבל את הבקשה וקבע כי העלאת טענה בדבר זיוף, לראשונה בתצהיר העדות הראשית מטעם התובע, מהווה הרחבה אסורה של החזית והורה, על כן, על מחיקת הטענה מן התצהיר.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי.

טוען המבקש כי הותרת החלטת בית המשפט קמא על כנה גורמת לו עיוות דין חמור, שכן המשיבה היא שהכניסה את שאלת החתימה על הטופס הרפואי לחזית. המבקש טוען כי טענת המשיבה בדבר קיומה של החתימה נחשבת כמוכחשת בהתאם לסייפא של תקנה 61 לתקנות סד"א והיפנה לסעיפים 20-23 לתצהירו ולסעיפים 26-30 לכתב התביעה. המבקש טען כי בכתב התביעה טען מפורשות כי לא נתן הסכמה מדעת לטיפול הרפואי ולא חתם ולא הוחתם על טופס הסכמה מדעת ובכך עמד בדרישת תקנה 78 לתקנות סד"א. בתגובה לטענה זו של המבקש, טענה המשיבה בכתב הגנתה כי הוא אישר בחתימתו את קבלת הטיפול הרפואי הנטען ומשעה שהמבקש לא הגיש כתב תשובה, יש לראות את כל כתב ההגנה כמוכחש. המבקש היפנה להצהרתו בתצהיר כי את הטופס ראה רק ערב החתימה על התצהיר ולדבריו, הובהרו לו המסמכים ותורגמו לו על ידי עורך דינו וכעת הוא מבהיר כי החתימה העליונה בטופס היא חתימתו אולם זו בתחתית, היא חתימה מזויפת. לטענת המבקש, דבריו האמורים בתצהירו, נעלמו מעיניי שופט בית המשפט קמא שהרי עולה מן הדברים שרק ערב החתימה על התצהיר שם המבקש את ליבו לקיומה של אותה חתימה מזויפת. המבקש הוסיף וציין כי מיקום החתימה הוא כזה המקשה על זיהויה בלא עיון מדוקדק.

בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט לערעור לפי תקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד- 1984, ולאחר עיון בבקשה זו שבפניי למתן רשות ערעור על החלטת ביניים של בית משפט השלום, הגעתי לכלל דעה כי הבקשה אינה מצריכה תשובה ודינה להידחות.