רע"א 39995-01-16 גינזבורסקי נ' בן זקן

1.המשיב תובע את המבקש בבית משפט השלום בבאר שבע – לפיצויו בגין הוצאת דיבה נטענת שפרסם נגדו המבקש.

כתב התביעה מפנה לחמישה פרסומים שונים שפירסם המבקש ובהם מכונה על ידו המשיב בכינויי גנאי שונים.

מבין שלל כינויי הגנאי הנטענים – באחד מחמשת הפרסומים מכונה המשיב על ידי המבקש "שקרן".

ביום 6/9/15 הורשע המשיב בהליך פלילי בבית המשפט המחוזי בתל-אביב (ת.פ 4312-10-13) ובהכרעת הדין נכללו אמירות שונות בדבר אי אמירת אמת על ידי המשיב בעדותו ובחקירותיו.

המבקש פנה בעקבות כך לבית משפט השלום בבקשה "למתן פסק דין בשל מעשה בית דין".

בבקשתו טען כי משנכללו בהכרעת דינו הנ"ל של בית המשפט המחוזי בתל אביב ממצאי אי המהימנות האמורים לעניין עדות המבקש (התובע) "קם בכך מעשה בית דין המחייב את התובע לפיו הוא אכן שקרן ורמאי ולפיכך עומדת לנתבע (המבקש – י.א.) הגנת "אמת דיברתי" ואין עוד טעם לדון ביתר השאלות העולות מן התיק".

2.בית משפט השלום (כב' השופטת ר. טיקטין עדולם) דחה את הבקשה וכנגד החלטתו זו עותר בפני המבקש לרשות לערער.

לאחר עיון בבקשה ובתגובת המשיב – לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה.

בכתב התביעה נטענים, כמפורט לעיל, חמישה פרסומים שונים בהם הוציא המשיב את דיבת המבקש רעה.

הכרעת הדין הנ"ל בת.פ. 4312-10-13 – אינה מתייחסת אף לא לאחד מחמשת הפרסומים הנטענים שבכתב התביעה.

מבין שלל ביטויי הדיבה שפרסומם מיוחס בכתב התביעה למבקש (בכל חמשת הפרסומים השונים) – רק באחד נכלל הביטוי "שקרן" – והפרסומים הנטענים הנוספים עניינם ביטויים מתחומי דיבה אחרים.

הצדדים להליך הפלילי בת.פ. 4312-10-13 הינם שונים כמובן מהצדדים להליכי התובענה דנן – ובנוסף, פסק הדין בהליך הפלילי הנ"ל אינו חלוט שכן הוא תלוי ועומד בערעור שהגיש המשיב בבית המשפט העליון.

די בנקודות הספורות שמניתי לעיל להצדיק את קביעת בית המשפט קמא ולפיה אין בהכרעת הדין בהליך הפלילי כדי "מעשה בית דין" – לא של "השתק עילה" ולא של "השתק פלוגתא" – בכל הקשור לעילות התביעה הנטענות בהליכי בית המשפט קמא, ובכל הקשור לפלוגתאות העולות מכתבי בית הדין שלפניו.

3.בדין דחה אפוא בית המשפט קמא את בקשת המבקש לדחיית התביעה על הסף – ועל כן דין בקשת רשות ערעור זו להידחות.