רע"א 39342-07-16 ואחנון ואח' נ' מדינת ישראל - משרד החקלאות

מונחת לפניי בקשה לביטול צווי עיקולים של המרכז לגביית קנסות בשל "העדר סמכות בדין ובניגוד לחוק".

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת המדינה ובתשובה המבקש לתגובת המדינה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות מהנימוקים הבאים:

1. ביום 4.12.2014. ניתן פסק דין על ידי בית המשפט השלום בראשון לציון (כב' השופט ארז יקואל) בת"א 4218/09 מדינת ישראל משרד החקלאות נ' ואחנון (להלן: "פסק הדין"). במסגרת פסק הדין הורה בית המשפט למבקשים (הנתבעים באותו הליך) לשלם למדינה:

   • סכום של 330,000 ₪ - אשר יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה;

   • סכום של 35,000 ₪ - הוצאות משפט – אשר יישא הפרשי הצמדה וריבית, ככל שלא ישולם תוך 30 ימים.

     על פסק הדין הוגש ערעור על ידי המבקשים (ע"א 33756-01-15), אך נוכח דחיית בקשתם לפטור מתשלום אגרת בית משפט וערבון, נמחק הערעור עקב אי תשלום אגרה ואי הפקדת ערבון. בנסיבות אלה, הפך פסק הדין לחלוט.

2. בהתאם לסעיף 2 בחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ה – 1995 (להלן: "חוק המרכז") מוסמך המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (להלן: "המרכז") לגבות "חובות" כמשמעותם בחוק המרכז. הגדרת המונח "חוב" בסעיף 1 בחוק המרכז היא לרבות "הוצאות שפסק בית המשפט או גוף המוסמך להטיל על פי דין קנס אזרחי או עיצום כספי לטובת אוצר המדינה". משלא שילמו המבקשים ההוצאות במועד שנקבע בפסק הדין, העבירה מזכירות בית המשפט את גביית ההוצאות לטיפולו של המרכז. באופן כזה, סכום ההוצאות הפך ל"חוב" (להלן: "החוב"), והמבקשים הפכו ל"חייבים" – כהגדרת מונחים אלה בחוק המרכז. לא למותר לציין כי המונח "חייב" המופיע בסעיף 1 בחוק המרכז פירושו " מי שבמועד שנקבע, על פי דין או על פי פסק דין של בית משפט, לא שילם חוב, כולו או מקצתו". מתגובת המדינה לבקשה ניתן ללמוד כי חובו של המבקש עומד על סך של 39,096 ₪, ואילו חובה של המבקשת עומד על סך של 39,063 ₪, לרבות פיגורים והוצאות. לגרסת ב"כ המדינה (המשיבה), המבקשים חויבו בפירעון חובות אלה ביחד ולחוד, "ולכן אם אחד מהמבקשים ישלם החיוב התיק השני ייסגר" (סעיף 8 בתגובת המדינה). בהמשך נשלחו למבקשים דרישות לפירעון החוב. על אף האמור, לא פעלו החייבים להסדרת החוב ועל כן המשיך המרכז ונקט כנגדם, כדין, בהליכים לגביית החוב, ובכללם הטלת עיקולים על רכביהם של המבקשים, וכן הטלת עיקול על חשבון הבנק של המבקשת. יודגש כי העיקולים הוטלו כדין, לאחר משלוח שתי דרישות לתשלום החוב אשר בגדרן הוזהרו המבקשים כי אם לא ישלמו החוב במועד ו/או לא יגישו בקשה להסדר החוב – יינקטו כנגדם הליכים. לפיכך, מקובלת עליי עמדת המרכז לפיה אין להסיר את העיקולים עד תום פירעון מלוא החוב.

3. באשר לטענת המבקשים לפיה במסגרת העיקולים שהוטלו עליהם עוקל גם רכבם המוגדר כרכב נכה – מקובלת עליי עמדתה של המדינה לפיה אין מניעה להטיל עיקול רכב ברישום גם כאשר מדובר ברכב נכה, וודאי כאשר המדובר, לעת הזו, בעיקול ברישום בלבד, שאינו פוגע בשימושו ברכב ובניידותו של הנכה.

4. באשר לטענת המבקשים כי "לא קיבלו קנס כספי ולא כל עיצום אחר לטובת אוצר המדינה" (סעיף 9 בתשובת המבקשים לתגובת המדינה) – טענתם זו דינה להידחות, שכן בסעיף 72 בפסק הדין נקבע במפורש כי:

   "אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, בהוצאות התובעת בסכום כולל של 35,000 ₪. סכום זה ישולם בתוך 30 ימים מהיום. רק ככל שלא ישולם במועד, יישא הפרשי ריבית והצמדה כדין מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל".

   ויודגש: פסק הדין נושא בקשה זו ניתן לטובת המדינה (באמצעות משרד החקלאות). לפיכך, ההוצאות בהן חויבו המבקשים בגדר פסק הדין, אף הן צריכות להיות משולמות לאוצר המדינה.