רע"א 3924/16 מוחמד עקילה ואח' נ' רשות הפיתוח במובן חוק רשות הפיתוח

1. בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 19.4.2016 (ע"א 18414-03-16, השופט ח' ברנר). בית המשפט המחוזי דחה בקשה לעכב את ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו מיום 21.12.2015 (ת"א 49020-07-12, השופטת כ' האפט).

רקע והליכים קודמים

2. מקורה של הבקשה שבפני בתביעה שהוגשה על-ידי רשות הפיתוח, המשיבה בהליך דנן, נגד המבקשים. המשיבה היא הבעלים הרשום של נכס ברחוב אחיטוב ביפו (גוש 9014, חלקות 13 ו-14) (להלן: המקרקעין), ואילו המבקשים הם בני משפחה המתגוררים במקרקעין מכוח הסכמי שכירות בדיירות מוגנת שנחתמו בין המשיבה להוריו המנוחים של המבקש 1 (להלן: המנוחים). המשיבה הגישה נגד המבקשים תביעה לפינוי מושכר ולתשלום דמי שימוש ראויים. לטענתה, המבקשים הפרו את הסכם השכירות בכך שפלשו לחלקים נוספים במקרקעין, שעליהם לא חל חוזה השכירות, בנו עליהם יחידות דיור נוספות, והפעילו בהם בית עסק לצביעת מכוניות.

3. בית משפט השלום קיבל את תביעתה של המשיבה באופן חלקי. בית משפט השלום קבע כי יש להכיר במבקשים כדיירים מוגנים בשלוש יחידות דיור, הכוללות בסך הכול שבעה חדרים, שלושה מטבחים ושלושה חדרי שירותים המצויים בחלקה 14. יחד עם זאת, נקבע כי המבקשים בנו במהלך השנים תוספות בנייה מעבר ליחידות הדיור שהושכרו בעבר למנוחים, וכי אין להם כל זכות להחזיק בחלקה 13. אשר על כן, נקבע כי על המבקשים לפנות את המקרקעין תוך תשעים יום. עם זאת, נקבע כי צו הפינוי של חלקה 14 יבוטל, בגדרו של סעד מן הצדק, בתנאי שהמבקשים יהרסו את תוספות הבנייה שנבנו על-ידם בתוך פרק הזמן האמור. עוד נקבע כי על המבקשים לשלם למשיבה דמי שימוש ראויים בסך של 1,050,000 שקל תוך ששים יום, על בסיס חוות דעת שמאית שהוגשה מטעמה. להשלמת התמונה יצוין כי התביעה הוגשה גם נגד נתבעים נוספים, אשר לא הגישו כתב הגנה ואף אינם צד להליך שבפני.

4. המבקשים הגישו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום, ולצדו בקשה לעיכוב ביצוע. בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה באופן חלקי. בית המשפט המחוזי קבע כי סיכויי הערעור אינם גבוהים בכל הנוגע לסעד הפינוי, מפני שפסק דינו של בית משפט השלום מבוסס על ממצאי עובדה ומהימנות שערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהם. בהמשך לכך, בית המשפט המחוזי קבע כי מאזן הנוחות אינו מצדיק את עיכוב הפינוי מחלקה 13. עם זאת, נקבע שיש לעכב את הריסתן של תוספות בנייה שנעשו בתחומי המבנה המקורי שבחלקה 14 (לרבות קומת גלריה שנבנתה על-ידי המבקשים), אך שאין לעכב את הריסתן של תוספות בנייה שנעשו מחוץ לתחומי המבנה, ככל שיש כאלה.

5. באשר לתשלום דמי השימוש, בית המשפט המחוזי קבע כי הערעור בנקודה זו "מגלה סיכויי הצלחה מסויימים". לפיכך, ובהתחשב בסכום הגבוה שבו חויבו המבקשים, נקבע כי יש לעכב את תשלומו של מחצית החיוב הכספי שהוטל עליהם (אך לא את הוצאות המשפט שבהן חויבו).

בקשת רשות הערעור

6. המבקשים טוענים כי יש לעכב את ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום עד להכרעה בערעור שהוגש על-ידם לבית המשפט המחוזי.