רע"א 38639-06-15

1.בפניי בקשת רשות ערעור, שהוגשה על ידי מר איימן זהראן (להלן: "המבקש") על פסק דינו של בית משפט השלום בקריות (כב' השופט מאזן דאוד) בתיק עש"א 27332-12-14 מיום 26/05/15, במסגרתו דחה בית משפט קמא את ערעור המבקש כנגד בנק ערבי ישראלי בע"מ (להלן: "המשיב"), שהוגש לפי סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק שיקים ללא כיסוי").

2.המבקש ניהל בעת הרלבנטית חשבון בנק אצל המשיב בסניף אעבלין (032) ועל פי טענת המבקש, לאחר שהתחלף מנהל הסניף השתנה יחס הבנק כלפיו והדבר התבטא בסירובו של הבנק למתן אשראי למבקש, כפי שנהג לעשות בשנים האחרונות.

בשל שינוי יחסו של הבנק ולאור העובדה, שהמבקש היה מעורב בפעילות עסקית ענפה, החליט המבקש לפתוח חשבון בנק בסניף אחר של המשיב בשפרעם וביקש לסגור את חשבון הבנק אצל המשיב.

המבקש טוען, כי בעקבות סגירת חשבון הבנק בסניף אעבלין, חזרו שיקים שנמשכו מהחשבון.

לאחר סירוב 5 שיקים נשלחה למבקש התראה ביום 06/01/15, ולאחר שלמרות ההתראה הגיעו שיקים שנמשכו מחשבון המבקש בלא שהייתה יתרה בחשבון, לא כובדו השיקים על ידי המשיב. כאשר הגיע מניין השיקים ל-10, וכמצוות החוק, נשלחה למבקש הודעה על הגבלת חשבונו.

3.המבקש הגיש ערעור על החלטת המשיב וטען, כי יש להחריג שיקים ממניין השיקים שסורבו, מאחר והשיקים חזרו בשל סגירת החשבון ולא מסיבה של היעדר כיסוי מספיק, וכן כי לא קיבל כל הודעה על סירוב השיקים ולא התקבלה בידו התראה, כמצוות תקנה 6(ב) לחוק שיקים ללא כיסוי.

4.בית משפט קמא דחה את ערעורו של המבקש וקבע, כי מהראיות שהובאו בפניו הוכח, כי המשיב אכן שלח התראה למבקש. לעמדת בית משפט קמא, הוראת סעיף 10(ב) לחוק שיקים ללא כיסוי מטילה חובה על המשיב למשלוח התראה ואין חובה שהיא תתקבל אצל המבקש.

על כן, משטענת המבקש הינה כללית ומשעולה מדפי החשבון של המבקש, כי ההתראה אכן נשלחה למבקש, לא ראה בית משפט קמא לקבל את טענת המבקש, בכל הנוגע להיעדר משלוח ההתראה.

בית משפט קמא דחה אף את טענת המבקש, לפיה השיקים סורבו מחמת סגירת חשבונו של המבקש ולא בגין היעדר כיסוי. בית משפט קמא ציין, כי החזרת שיק מסיבה של חשבון סגור מהווה סירוב לכל דבר, הגורם להגבלת חשבון הבנק. לעמדת בית משפט קמא, מוטלת על בעל החשבון, גם בנסיבות בהן פעל לסגירת החשבון, לדאוג ליתרה מספקת לשיק, שמועד פירעונו לאחר המועד בו נסגר החשבון. בהקשר זה ציין בית משפט קמא, כי לא מוטלת על הבנק חובה לפרוע שיקים, שנמשכו מחשבון בנק ואשר תאריך פירעונם לאחר סגירת החשבון, אלא אם קיימת הסכמה אחרת בין הצדדים, והסכמה כזו לא הוכחה.