רע"א 384/17 קלמו סבוב נ' גמא ניהול וסריקה בע"מ

א.           בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטת א' כהן) ברע"א 17855-12-16 מיום 8.1.17, שבמסגרתו נדחתה בקשת רשות הערעור אותה הגיש המבקש על החלטת בית משפט השלום בתל אביב (הרשמת הבכירה ו' שוורץ) בת"ט 45759-01-16 מיום 14.11.16. עניינה של הבקשה – התניית רשות להתגונן בעירבון של 1,000,000 ₪. בנוסף הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע.

רקע והליכים

ב.            המבקש הוא רופא שיניים במקצועו ועבד ברשת מרפאות השיניים תדהר (להלן תדהר). ביום 3.1.16 הגישה המשיבה, חברה לסליקת אשראי, בקשה לביצוע שטר חוב בסך 2,500,000 ₪ כנגד המבקש בלשכת ההוצאה לפועל בתל אביב (תיק 501438-01-16), בעבור חובות שנוצרו כתוצאה מביטולי עסקאות על ידי לקוחות, אשר מסרו את שוברי כרטיסי האשראי אך לא קיבלו טיפול עקב קריסתה הכלכלית של תדהר. ביום 20.1.16 הגיש המבקש התנגדות לביצוע השטר וביום 21.1.16 הועבר התיק לבית משפט השלום בתל אביב (ת"ט 45759-01-16). בבקשה טען המבקש, כי שטר החוב נועד במקור רק כלפי חובות המרפאה הפרטית שלו, שסכומן פחות מהסכום אותו תבעה המשיבה, והוא אולץ לחתום על הסכם על פיו יתפרס השטר גם על חובותיה של רשת תדהר כולה. עוד טען המבקש כי יש לקזז מהחוב סך 228,438 ₪. בתצהיר משלים מטעמו (מיום 5.4.16) טען המבקש – בניגוד לטענתו בבקשה לפיה אולץ לפרוס את השטר על חובות הרשת כולה – כי שטר החוב נועד רק כלפי מרפאתו הפרטית ולא לחובות מרפאות תדהר האחרות.

ג.            ביום 18.4.16 קיבל בית משפט השלום את הבקשה בחלקה (להלן ההחלטה הראשונה). נקבע כי הסיכוי שהמבקש יצליח בטענתו הראשונה – לפיה אולץ לחתום על הרחבת החוב – אפסי, שכן טענה זו נטענה בעלמא והמבקש לא פירט כלל את הרקע לאילוץ זה. עוד נקבע, שהסיכוי שיצליח בטענתו השניה – לפיה אין קשר בינו לבין חובות מרפאות תדהר – קלוש, שכן הוא חתם על מסמך שממנו עולה במפורש שהוא פורס את התחייבותו גם על חובות קבוצות תדהר כולה, וכיון שמדובר בגרסה כבושה שסותרת את טענתו הראשונה. בנוסף נאמר, כי טענת הקיזוז לא נסתרה ואין לה תגובה. מכאן הוחלט, כי ניתנת למבקש רשות להתגונן בטענת הקיזוז בסך 228,438 ₪, ובגין יתרת הסכום ניתנת לו רשות להתגונן בתנאי שיפקיד סך 2,571,562 ₪. בית המשפט העיר, כי שקל להפחית מסכום ההפקדה, אך נוכח נסיונותיו של המבקש להבריח כספים החליט שלא לעשות זאת. יוער כי המשיבה ויתרה על 228,438 השקלים אותם ביקש המבקש לקזז, כדי להימנע מניהול המשפט (החלטה מיום 7.9.16).

ד.            ביום 19.5.16 הגיש המבקש בקשת רשות ערעור (רע"א 42309-05-16. להלן הערעור הראשון) על החלטת בית משפט השלום לבית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטת ע' צ'רניאק). ביום 12.7.16 התקבלה הבקשה והערעור התקבל בחלקו. נקבע כי הברחת נכסים אינה נימוק להתנאת רשות להגן בערבון, וכי לא הוכח שהמבקש הבריח נכסים. בהתאם לכך נפסק, כי "ההתנאה מבוטלת. שאלת התנאת הרשות להגן  אם בכלל תידון מחדש על ידי ערכאה דיונית מבלי שתהיה קשורה בתוצאת ההחלטה המבוטלת, תוך תשומת לב להלכות הקיימות ולעובדה שהמבקש טוען לחסרון כיס ולכך שממילא ההתנאה לא סיימה את הדיון בתיק כולו".

ה.           בעקבות החלטה זו נתן בית משפט השלום בתל אביב (הרשמת הבכירה ו' שוורץ) ביום 14.11.16 החלטה חוזרת בעניין התנאת הרשות להתגונן (להלןההחלטה השניה). נקבע, כי פסק הדין בערעור הראשון עסק רק בשאלת סכום ההתנאה שנקבע כתנאי למתן הרשות להתגונן, ובשיקולים שעל בית המשפט לשקול במסגרת זו, ולא בקביעה כי טענות ההגנה קלושות במידה המצדיקה התנאה בסכום גבוה. בהתאם להוראת בית המשפט המחוזי בחן בית משפט השלום את יכולותיו הכלכליות של המבקש. נפסק על בסיס תשתית ראייתית מפורטת, כי למבקש שליטה בכספים בסך של כמיליון ₪ לפחות, ולכן הותנתה הרשות להתגונן בהפקדת סכום זה בקופת בית המשפט תוך שלושים יום.

ו.             ביום 8.12.16 הגיש המבקש בקשת רשות ערעור (רע"א 17855-12-16. להלן הערעור השני) על החלטה זו לבית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטתא' כהן). ביום 8.1.17 נדחתה הבקשה. נפסק, כי כפי שקבע בית משפט השלום בהחלטה השניה, התקבל ערעורו של המבקש בערעור הראשון רק לענין גובה הסכום אותו היה עליו להפקיד, ולא לגבי הקביעה שטענות ההגנה קלושות באופן המצדיק את התנאת הרשות להתגונן. עוד נאמר, כי ההחלטה הראשונה על פיה סיכויי ההגנה קלושים נומקה כדבעי ואין מקום להתערב בה. הסכום שנקבע, כך נפסק, מאזן באופן ראוי, על סמך ממצאים עובדתיים של בית משפט השלום, בין זכות המשיבה לבין זכות המבקש לקבל את יומו בבית המשפט, ולכן אין מקום להתערב גם בו. כלפי החלטה זו מוסבת בקשת רשות הערעור הנוכחית מיום 11.1.17. ביום 15.1.17, לאחר הגשת בקשת רשות הערעור, החליט בית המשפט המחוזי להאריך את מועד ההפקדה עד יום 8.2.17. ביום 19.1.17 הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצועו של פסק דינו של בית המשפט המחוזי ולהארכת מועד ההפקדה.

בקשת רשות הערעור

ז.             ראשית נטען, כי שגה בית משפט השלום בקביעותיו העובדתיות לפיהן יש ביכולתו של המבקש להשיג סכום של 1,000,000 ₪. בכך נעל בית משפט השלום, כך נטען, את דלתות בית המשפט בפני המבקש ולא איפשר לו לבחון את טענותיו לגופן. שנית נטען, כי בית משפט השלום בהחלטה השניה, ולאחר מכן בית המשפט המחוזי בערעור השני, שגו בהבנת פסק דינו של בית המשפט המחוזי בערעור הראשון. נטען, כי על פי פסק הדין בערעור הראשון היה על בית משפט השלום לבחון מחדש את ההתנאה גופה ולא רק את גובהה, שאם לא כן מתייתרות המילים "אם בכלל" האמורות בפסק דין זה. עוד נטען, כי בית משפט השלום היה צריך לפסוק על פי הנתונים שבפניו, ולא לערוך חקירה באשר ליכולותיו הכלכליות של המבקש, כפי שעשה. לבסוף נטען, כי הבקשה מצדיקה דיון בגלגול שלישי, כיון שהחלטת בית משפט השלום פוגעת בזכותו החוקתית לקניין, וכיון ששתי ההחלטות בבית המחוזי סותרות זו את זו.