רע"א 38240-09-14 שיווק חקלאי 2001 בע"מ ואח' נ' לישראל בע"מ

1.המבקשים עותרים בבקשת רשות הערעור שבכותרת כי יותר להם לערער על החלטת בימ"ש קמא (כב' סגן הנשיא סוהיל יוסף, בימ"ש שלום נצרת) מיום 11/8/2014, במסגרתה נתן למבקשים רשות להתגונן מפני תביעת המשיב, תוך שהתנה רשות זו בהפקדה כספית ע"ס 70,000 ₪ (להלן: "ההחלטה").

2.לאחר בחינה נוכחתי כי דין הבקשה להידחות על הסף;

3.על פי סעיף 1(9) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור) תשס"ט – 2009, החלטה ליתן רשות להתגונן, כבענייננו, אינה יכולה להיות נושא לרשות ערעור.

4.יובהר כי רשות להתגונן גם אם היא מותנית בתנאים, כבעניננו, אינה יוצאת מהגדרת סעיף זה. אילו ביקש הסעיף לעיל לאבחן בין החלטה ליתן רשות להתגונן ללא תנאי, להחלטה ליתן רשות להתגונן בתנאים, חזקה כי היה קובע זאת בלשון הסעיף.

5.נוסח תקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 רואה רשות להתגונן כבענייננו, כרשות להתגונן לכל דבר: "רשות להתגונן אפשר ליתן ללא תנאי ואפשר להתנותה בתנאים...".

6.צו בתי המשפט דלעיל שתכליתו, על צד העיקר, ייעול ההליך המשפטי על דרך של הפחתת העומס על המערכת השיפוטית בניהול הליכי ערעור, תוך הגבלת הליכים אלו לסוגיות מהותיות בלבד, אינו מצדיק אבחנה בין החלטה ליתן רשות להתגונן בתנאים או ללא תנאים.

בהקשר זה ברור כי גם אין מקום לדיון פרטני תוך אבחנה בין מקרה למקרה, אגב ניסיון לברר האם עסקינן בהתנאה "מהותית" או לאו.

גם היבטים שמטרתם קיומו של רצף דיוני במסגרת ניהול הליכים בפני ערכאה אחת וצמצום הליכי הערעור במסגרתו הגורמים לעיכוב ההליך וסרבולו, יפים בענייננו.

7.הרבה מעבר לנדרש ראיתי בכל זאת ולמען הסר ספק בלבד, לבחון את הבקשה לגופה.