רע"א 38199-12-15 תורג'מן ואח' נ' שיתופי להתיישבות חקלאית ואח'

במהלך שנת 2010 ניהלו המבקשים משא ומתן לרכישת זכויות בנחלה בישוב תלמי יוסף, המאוגד ככפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ – בשור שבע (להלן – האגודה).

במקביל, החלו המבקשים בהליכי קליטה וקבלה לישוב.

לאחר שחתמו על הסכם המכר לרכישת הזכויות בנחלה (ביום 31/8/11) והעבירו את מלוא התמורה למוכר, התקבלה אצל המבקשים החלטת אגודה (מיום 28/11/11) לפיה לאור סירוב רשות מקרקעי ישראל לאשר את העברת הזכויות בנחלה לידי המבקשים - האגודה מנועה מלהמשיך ולדון בהליך קבלתם לישוב.

לאור זאת, הגישו המבקשים לבית משפט השלום בבאר שבע, תביעה כספית-נזיקית על סך מיליון ₪, נגד האגודה (להלן – המשיבה), יו"ר האגודה, חברי וועדת הקליטה ואחרים – לפיצוי הנזקים שנגרמו להם, לטענתם, כתוצאה מסירוב האגודה לקלוט אותם כחברים בישוב.

במסגרת ההליכים המקדמיים, הצהירה האגודה כי ברשותה מסמכים הנוגעים לאבחון שנערך למבקשים במכון אדם מילוא כחלק מהליך הקליטה לישוב (להלן – דו"ח האבחון).

לאחר שנעתר לבקשת המבקשים והורה על צו לגילוי מסמכים נגד המשיבים, איפשר בית המשפט לצדדים (בהחלטה נוספת) לפעול להשלמת ההליכים המקדמיים ביניהם באופן הדדי.

בדיון מקדמי שהתקיים במעמד הצדדים ביום 10/12/15, הצהירה האגודה כי דו"ח האבחון ברשותה, ותעבירו לעיון המבקשים בכפוף להצהרתם כי לא יפתחו נגדה בהליכים נוספים מכוח אותו הדו"ח. בתום הדיון הורה בית המשפט קמא לאגודה להעביר לידי המבקשים את דו"ח האבחון עד ליום 15/12/15.

ביום 15/12/15 הגישה האגודה לבית המשפט קמא תצהיר מטעם מזכיר האגודה ולפיו דו"ח האבחון אינו ברשותה, לתצהירו צורפה הודעה מטעם מכון מילוא ולפיה על פי נהלי החברה במדיניות שמירת המידע ומתן זכות עיון לגורמים חיצוניים, מידע הנוגע לוועדות קבלה "אינו נשמר במאגר מידע, אלא נמסר ללקוח ונמחק מיד".

בתגובה להודעת האגודה, הגישו המבקשים בו ביום (15/12/15) בקשה למחיקת כתבי הטענות של האגודה והנתבעים הנוספים ששימשו כבעלי תפקידים באגודה ובוועדת הקבלה (להלן – המשיבים), לחילופין לעשות שימוש בסמכותו לפי פקודת ביזיון בית משפט ולחילופי חילופין להורות על דחיית מועד שמיעת הראיות עד להעברת דו"ח האבחון לעיונם של המבקשים.

ביום 16/12/15 קבע בית המשפט קמא (כב' השופטת נ. חת. מקוב) כי אין מקום לדחות את שמיעת הראיות, מן הטעם שהאגודה הצהירה כי המסמכים המבוקשים אינם ברשותה, והוסיף כי המבקשים יוכלו לחקור הצהרה זו בהליך ההוכחות, להתייחס לכך בסיכומיהם ואף לטעון לכך לעניין ההוצאות.

נגד החלטה זו הוגשה בקשת הרשות לערער שבפני.

יוער, כי קודם להגשת בקשתם זו הגישו המבקשים (ביום 17/12/15) לבית המשפט קמא בקשה לעיון חוזר בהחלטתו האמורה מיום 16/12/15 בטענה כי נדרשת הכרעתו של בית המשפט בבקשתם להורות על מחיקת כתבי הטענות של המשיבים לאור אי השלמת גילוי המסמכים.

בהחלטה מיום 18/12/15 לא מצא בית המשפט קמא לשנות מהחלטתו הקודמת מיום 16/12/15, והוסיף כי "מקרה זה אינו מתאים למחיקת כתב טענות על פי תקנה 122 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד – 1984. אף אם התובעים סבורים כי תצהיר הנתבעת 1 כוזב, הדבר יכול להוות בסיס לחקירה נגדית ולטענות שונות בסיכומים ואינו בסיס למחיקת כתבי ההגנה של הנתבעים".