רע"א 38044-05-15 דגני נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ

1.בפניי בקשת רשות ערעור, שהוגשה על ידי מר איל דגני (להלן: "המבקש") על החלטת כב' השופטת כאמלה ג'דעון, במסגרת ת"א 15865-10-09 מיום 19/04/15, במסגרתה דחה בית משפט קמא את בקשת המבקש לאחד את הדיון בתיק 15865-10-09 עם תיק 26566-04-15.

2.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה ולאור סמכותי, לפי סעיף 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אני מוצאת כי הבקשה אינה מצריכה תשובה ודינה להידחות.

3.מבקשת רשות הערעור עולה, כי בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ (להלן: "המשיב") הגיש כנגד המבקש תביעה בסדר דין מקוצר, הנדונה בתיק 15865-10-09, בגדרה עתר לחייב את המבקש בתשלום יתרת הלוואה מובטחת במשכנתא, אשר נתן המשיב למבקש בשלהי שנת 1998. יצוין, כי המבקש טוען, כי במועד נטילת ההלוואה היה בן 18 שנים ו-2 חודשים.

4.המבקש ציין, כי הוגשה על ידו בקשת רשות להתגונן בטענות שונות, לרבות גילו הצעיר בעת מתן ההלוואה והעובדה, כי שימש למעשה ככלי שרת בידי עורכי הדין במשרדו של אביו, וכן ביקש המבקש, כי תינתן לו האפשרות להגיש כתב תביעה שכנגד. ואולם, כב' הרשם (כתוארו אז) אפרים צ'יזיק נתן למבקש רשות מוגבלת להתגונן בלבד ומבלי לאפשר למבקש הגשתה של תביעה שכנגד. עוד ציין המבקש, כי הבקשה לתיקון כתב ההגנה נדחתה.

המבקש טען, כי בנסיבות אלה לא נותרה בידי המבקש ברירה והוא נאלץ להגיש תביעה נפרדת כנגד הבנק, ת"א 26566-04-15, אשר במסגרתה העלה את טענת הקיזוז העומדת לו, לשיטתו, לפיה מעשי ומחדלי המשיב הביאו לכך, שהמבקש נדרש לשלם יתרת הלוואה, שלא הוא לקח הלכה למעשה.

5.המבקש מלין, כאמור, על החלטת בית משפט קמא מיום 19/04/15, במסגרתה דחה בית משפט קמא את בקשת המבקש לאיחוד הדיונים מנימוק אחד בלבד, כי הדבר יביא להתמשכות ההליך בתביעה ללא הצדקה. לטענת המבקש, אין די בנימוק האמור כדי לדחות את הבקשה לאיחוד הדיונים, שכן קיימים נימוקים כבדי משקל, בעטיים יש הצדקה רבה לאיחוד הדיונים.

כך טוען המבקש, כי ככל שתתקבל תביעת המבקש בתיק 26566-04-15 וייקבע, כי המשיב פעל שלא כדין בעת מתן ההלוואה למבקש, יהיה פסק דינו של בית משפט קמא בתביעת המשיב במסגרת ת"א 15865-10-09 כאות מתה, ותוצאה זו על בית משפט קמא היה למנוע.

עוד טען המבקש, כי מאחר ותביעת המשיב הוגשה בסדר דין מקוצר, לא ניתנה לו האפשרות להגיש תביעה שכנגד ובית משפט קמא אף סירב לאפשר למבקש להעלות טענותיו, בדבר נסיבות מתן ההלוואה, בשונה מעצם גובה החוב לפי ההלוואה, ולכן, ככל שיקבע בית משפט קמא, כי המבקש חייב בהשבת ההלוואה, יערער המבקש על החלטה זו ויטען כי נחסמה בפניו הדרך, שלא בצדק, להביא בפני בית משפט את טענתו, כי אינו חייב בהשבת ההלוואה, מפאת נסיבות נתינתה על ידי המשיב.

המבקש טען, אפוא, כי השיקולים שנמנו על ידו מטים את הכף לעניין איחוד הדיונים, ולעניין זה הפנה לבר"ע 346/06 ד"ר באסם חאזן ואח' נ' קלאב אין אילת אחזקות בע"מ ואח' (14/05/06), ולבש"א 4559/12 משה תיתן ואח' נ' דן שמיר ואח' (05/07/12).