רע"א 3784/16 נחום קרליץ נ' הוט מובייל בע"מ

א.             בקשת רשות ערעור ובקשה דחופה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (הנשיא י' אלון), מיום 8.5.16, ברע"א 8761-05-16, שבמסגרתה נדחתה בקשת המבקש לפטור אותו מתשלום אגרה מטעם סטטוטורי.

ב.             כנגד המבקש הוגשה תובענה בסכום קצוב לבית משפט השלום בבאר שבע. המבקש הגיש בקשת רשות להתגונן. בית משפט השלום (הרשמת הבכירה ל' ויינשטיין) קיבל את הבקשה ביום 1.5.2016, בתנאי שהמבקש יפקיד סך של 10,000 ש"ח בקופת בית המשפט (ת"א 67305-12-15). כלפי החלטה זו הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי וביקש לפטור אותו מתשלום אגרה לעניין בקשת רשות הערעור.

ג.              בית המשפט המחוזי (השופט י' אלון) קבע ביום 8.5.16 כי ההליך בו נקט המבקש "אינו חוסה תחת עילות הפטור המנויות בתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז-2007", ומשכך על המבקש לשלם את האגרה עד המועד שקבע. כלפי החלטה זו הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית משפט זה, היא הבקשה הנוכחית ולצדה בקשה לעיכוב ביצועה של ההחלטה. לטענת המבקש, טעה בית המשפט המחוזי "בהחלטתו הסתמית שאינה מתיישבת עם התקנות והפסיקה הפוטרים מתשלום אגרה בקשת רשות ערעור על החלטה בדבר מתן ערובה". לדברי המבקש, הוא פטור מתשלום אגרה על פי תקנה 20(4) לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז-2007 (להלן התקנות), בהתאם לפרשנותה ועל פי תכליתה.

ד.             בהחלטה 11.5.16 נתבקשו תגובות המשיבה והמדינה בקצרה, ונקבע כי המועד בו נקב הנשיא אלון בהחלטתו לתשלום האגרה יידחה עד להכרעה בבקשה.

ה.             לדברי המשיבה (ששמה שונה מ"מירס תקשורת בע"מ" ל"הוט מובייל בע"מ"), המבקש הגיש את בקשת רשות הערעור לבית המשפט המחוזי "כערעור על עצם החלטת ביהמ"ש", להבדיל מערעור על חיובו בהפקדת ערובה. לדעת המשיבה, הבקשה שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי "הינה עמומה, ורב הנסתר בה על הגלוי". לכן, צדק בית המשפט המחוזי כשקבע כי ההליך אינו חוסה תחת עילות הפטור המנויות בתקנה 20(4) לתקנות. המשיבה מציינת כי המבקש לא חדל להגיש בקשות לערכאות השונות, והיא מבקשת להביא בחשבון את התנהלותו שנועדה, לדבריה, להתיש אותה ותו לא.

ו.              המדינה מבהירה מצדה כי על פי המידע המצוי בידיה, המבקש כלל לא הגיש בקשה מסודרת לפטור אותו מהפקדת ערובה – בקשה האמורה להיתמך בתצהיר ובמסמכים המעידים על חוסר יכולת כלכלית לשאת בהפקדת הערובה. המדינה בדעה, כי ראוי היה שהמבקש יגיש בקשה כאמור. לדבריה, רק בסעיף אחד בבקשת רשות הערעור שהגיש לבית המשפט המחוזי טען המבקש כי הוא חסר יכולת כלכלית להפקיד ערובה.

ז.              אולם, לגופו של עניין סבורה המדינה, כי תקנה 20(4) חלה גם במקרה של הגשת בקשת רשות ערעור; לאמור, יש לפטור מתשלום אגרה גם בקשות רשות ערעור שהוגשו על החלטות בנוגע לתשלום אגרה ולהפקדת ערובה. כך, בכל הנוגע לערעור ראשון על החלטה בבקשה בעניין פטור מתשלום אגרה או בבקשה לפטור מהפקדת עירבון. זאת, כדי למנוע "מעגל קסמים", ועל רקע חשיבותה של זכות הגישה לערכאות. לעומת זאת, טוענת המדינה כי בערעור שניאין הצדקה למתן פטור אוטומטי מתשלום אגרה, לאור העובדה שמעמדן של התכליות העומדות ביסוד הפטור, נחלש, ובהתחשב בכך שהאגרה אינה גבוהה ושהעניין כבר נדון בשתי ערכאות.

לדעת המדינה, למרות הבעייתיות באופן הגשת הבקשה על ידי המבקש, שהיא גם ערעור על החלטת הרשמת גופה ואינה נוגעת רק לפטור מהפקדת העירבון, דומה כי אין מנוס מקביעה כי חל הפטור מאגרה לפי תקנה 20(4).