אבו אלרוב נ' אגודת מפעלי תורה וחסד - חיפה

זו בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה (סגנית הנשיא, השופטת אילת דגן) מיום 25.10.17, לפיה דחתה את בקשת המבקש למתן צו מניעה וצו עשה זמני.

מתוכן הבקשה שהובאה בפני בית המשפט קמא, שצורפה לבסוף על ידי המבקש עולה שהוא ביקש לאסור על המשיבה לבצע כל עבודת בנייה ב-5 חלקות בגוש שומה 10867 בחיפה, להורות למשיבה ואנשיה לצאת משטח חלקות 46-44, ולהחזיר לאלתר את המכולה שהוציאה בתאריך 19.10.17 משטח חלקה 44, להחזיר את המצב בשטח לקדמותו, ולהחזיר את הגדרות שהקיפו את החלקות ועמודי הברזל והרשתות שהקיפו אותן, וליתן כל צו שמטרתו הגנה על ההחזקה של המבקש, והימנעות המשיבה או מי מטעמה להטריד או להפריע או לאיים על המבקש ובני משפחתו.

כעולה מההחלטה ומהמסמכים שהוצגו בפניי, המבקש מחזיק בבית מגורים ברחוב ראש פינה 21/9 בחיפה, המצוי על חלקה 43 בגוש שומה 10867. המשיבה הגישה נגדו תביעה לסילוק ידו מחלק מחלקה 44, עליה בנה לטענתה בנייה בלתי חוקית, וביקשה בסעד זמני את סילוק ידו והריסת כל המחוברים. המבקש טען בכתב הגנתו ובתגובה לבקשה לסעד זמני, שלא פלש למקרקעי המשיבה, וכי אותם מקרקעין מצויים בהחזקתו ובבעלותו. מונה מומחה מטעם בית המשפט על מנת לקבוע מהם שטחי הפלישה, וביום 13.7.17 קבע המודד שהשטח שבמחלוקת הוא כ-40 מ"ר, מהם 32 מ"ר שטח המיועד לכביש ציבורי, ו-8 מ"ר בתוך שטח מגרש 1,001. ביום 13.8.17, קבעה השופטת המלומדת, שבשלב זה אין ראיות לבעלות בחלקה 44, והואיל והתחלת הבנייה אינה בתוך השטח הנפלש, אין מניעה שהמשיבה תתחיל בבנייה במקום שאינו שטח נפלש, ואין מקום להורות על סילוק ידו של המבקש מהשטח הנפלש.

ביום 2.10.17 הגישה המשיבה בקשה נוספת לצו מניעה וצו עשה, בטענה שהמבקש הפר את המצב הקיים, באופן שהעמיד מכולה במפגיע על מנת להפריע לעבודות הבנייה של המשיבה ולקבוע עובדות בשטח. באותה בקשה, עתרה המשיבה לסילוק המכולה מהשטח. התקיים דיון במעמד הצדדים ביום 8.10.17, וניתנה להם אפשרות להשלמת טיעונים והגשת סיכומים. ביום 18.10.17 ביקשה המשיבה למחוק את בקשתה לצו זמני, הואיל ולטענתה עומדים בפניה כלים אחרים לשמירה על זכויותיה. הבקשה הועברה לתגובת המבקש, אך עוד לפני ההחלטה בבקשה, ביום 19.10.17 עשתה המשיבה דין לעצמה, וסילקה את המכולה.

ביום 20.10.17 הגיש המבקש, הנתבע בתובענה שבפני בית המשפט קמא, בקשה לצו מניעה שנסקרה כאמור לעיל. לטענתו, המשיבה סילקה את המכולה והחלה בעבודות הפוגעות בחזקתו ובבעלותו בחלקות 46-44. התקיים דיון במעמד הצדדים ביום 23.10.17, בו הגישה המשיבה את תגובתה.

לפי החלטת בית המשפט קמא, מיום 25.10.17, עיקר הדיון הוקדש לזכותו של נתבע לבקש צו זמני. בית המשפט קמא קבע שהנתבע לא הגיש תביעה שכנגד, שהיתה צריכה להיות מוגשת במועד הגשת כתב ההגנה שחלף זה כבר. סמכות בית המשפט להעניק סעד זמני, לפי סעיף 75 לחוק בתי המשפט, נועדה להבטיח את הסעד העיקרי אותו מבקש התובע, והדבר מעורר קושי כאשר הנתבע מבקש סעד זמני, שכן בקשתו מטבע הדברים לא תשרת את הסעד העיקרי שהתבקש על ידי התובע. למרות זאת, כפי שקבע בית המשפט קמא, קבעה הפסיקה שלאור הסיפא לסעיף 75, המאפשרת לבית המשפט לתת כל סעד שיראה לנכון בנסיבות שלפניו, ניתן לנתבע לבקש ולקבל צו מניעה זמני.

בית המשפט קמא קבע ש-3 תנאים מצטברים עשויים להצדיק מתן צו מניעה לנתבע: סעד הקשור קשר הדוק לעילת התביעה של התובע ונובע ממנה; סעד זמני שיוכל להיות מאושר בסיומו של המשפט אם הנתבע יזכה במשפטו; היעדר אפשרות להגיש תובענה במסגרתה יכול היה הנתבע לבקש את הסעד הזמני לפני שייגרם נזק של ממש ובלתי הפיך. בית המשפט קמא קבע שהתנאי הראשון והתנאי השלישי לא מתקיימים. התנאי הראשון לא מתקיים כיוון שאין בו כדי לשרת את הסעד המבוקש בתביעה, שהוא סילוק ידו של המבקש משטח נפלש ספציפי שאינו השטח הנדון בבקשתו של המבקש. התנאי השלישי לא מתקיים שכן חלף המועד להגיש תביעה נגדית. הבקשה עוסקת במחלוקת חדשה, בדבר בעלות וחזקה בחלקות שאינן בגדר המחלוקת בתביעה העיקרית. בית המשפט קמא הוסיף שעמדתו של המבקש היא שלבית משפט השלום אין כלל סמכות לדון בתביעה, ובנסיבות אלה לא ראוי שיבקש צו מניעה במסגרת תביעה שאין בה סמכות עניינית.

קביעתו של בית המשפט קמא, שלא ראוי שמי שטוען שלבית המשפט אין סמכות עניינית יבקש ממנו צו מניעה, אינה יכולה לעמוד. המבקש טען שלבית המשפט אין סמכות עניינית, ובית המשפט דחה את טענתו, כך שהתובענה ממשיכה להתנהל בפני בית משפט זה. אין לזקוף לחובת המבקש את העובדה שבנסיבות אלה הוא פונה לבית המשפט הדן בתובענה ומבקש סעד זמני. אין לו ברירה.

אשר לקביעה, שחלף המועד להגשת תביעה שכנגד, אכן המועד להגשת תביעה שכנגד הוא מועד הגשת כתב ההגנה, וזה חלף זה כבר. ואולם, כעולה מטענות המבקש, עשתה המשיבה דין לעצמה, והחלה לפעול בשטחים שאינם אלה שעמדו לדיון בכתב התביעה. אם אכן טענה זו נכונה, והיא לא הוכרעה, סביר להניח שכל בית משפט היה מאריך את המועד להגשת התביעה שכנגד, בשל האירועים שאירעו לאחר הגשת התביעה, בכפוף לפעולתו של המבקש בזמן סביר להגשת תביעה. על כן, עצם העובדה שחלף מועד הגשת כתב ההגנה, שהוא מועד הגשת התביעה שכנגד, אינו נימוק מספיק לדחיית הבקשה לצו מניעה.

זאת, בנוסף לעובדה שעל פי החלטת בית המשפט קמא מיום 8.10.17 ניתנה אפשרות למשיבה להגיש כתב תביעה מתוקן, שממילא יאפשר למבקש להגיש כתב הגנה מתוקן, ובמסגרתו תביעה שכנגד. המשיבה לא הגישה כתב תביעה מתוקן, אך כעולה מבקשת המבקש לצו זמני, הוא ביקש להגיש כתב תביעה שכנגד תוך 7 ימים. בנסיבות אלה, כל עוד לא החליטה השופטת המלומדת שלמרות שינוי הנסיבות לא יוכל המבקש להגיש כתב תביעה שכנגד, היה עליה לראות את הבקשה לצו זמני כבקשה המוגשת לפי תקנה 363, בטרם הגשת תובענה. בנסיבות אלה, לא היה צריך לדחות את הבקשה עקב כך שהמבקש לא הגיש תביעה שכנגד.