רע"א 35235-04-15 מנשה נ' סולומון ואח'

1.עניינה של החלטה זו בבקשת רשות ערעור שהוגשה על ידי עו"ד מנשה משה, (להלן: "המבקש"), על החלטת בית המשפט השלום בעכו (כבוד השופט אברהים בולוס), שניתנה ביום 10/12/14 במסגרת ת"א 23788-12-14 + תא"מ 3054/06, במסגרתה, קיבל בית משפט קמא את בקשת המשיבים, לביטול פסק דין שניתן כנגדם ביום 21/09/06 בהעדר הגנה.

2.מהחלטת בית משפט קמא עולה, כי במהלך חודש 06/05 פנו המשיבים באמצעות מר עזרא סולמון, (להלן: "המשיב 1"), למבקש שהינו עורך דין במקצועו, על מנת לשכור את שירותיו המשפטיים.

ביום 30/06/05 נחתם הסכם בין הצדדים, לפיו סוכם בין היתר, כי המבקש ייצג את המשיבים ויגיש בשמם תביעה כספית נגד עורך דין אחר, בתמורה לתשלום שכר טרחה בסך של 15,600 ₪ בתוספת מע"מ, התחייבות ממנה התנערו המשיבים, ועל כן הגיש המבקש תביעה כספית כנגד המשיבים בה ביקש לחייב את המשיבים בתשלום שכר טרחתו על פי ההסכם.

3.כן ציין בית משפט קמא, כי המשיבים לא הגישו כתב הגנה מטעמם. על כן, ביום 25/09/06, קיבל בית משפט קמא את תביעת המבקש במלואה, וחייב את המשיבים לשלם למבקש את סכום התביעה בסך של 17,500 ₪, בצירוף סך של 395 ₪ עבור הוצאות משפט וסך של 2,000 ₪ בגין שכר טרחת עו"ד.

4.בעקבות פסק דינו של בית משפט קמא, ביום 07/08/14, למעלה משבע שנים מיום מתן פסק הדין, הגישו המשיבים בקשה לביטול פסק הדין. במסגרת בקשתם טענו המשיבים, כי אמנם נפתח נגדם תיק הוצל"פ ביום 31/11/06. אולם, בפועל נודע להם על פסק הדין שניתן נגדם רק לאחר שקיבלו לראשונה אזהרות ביום 10/07/14. כן טענו המשיבים, כי מעולם לא נמסר להם כתב תביעה והזמנה לדין וכי אלו נשלחו על ידי המבקש לכתובת שגויה. עוד טענו המשיבים, כי סיכויי ההגנה שלהם הם טובים ביותר, זאת, בין היתר בשל כך כי חברת יצחק סלומון בע"מ, (להלן: "המשיבה 3") בלבד החתומה על הסכם שכר הטרחה, כך שאין למבקש כל עילת תביעה כנגד שאר המשיבים.

5.המבקש התנגד לבקשת המשיבים לביטול פסק הדין וטען בתגובתו, כי כתב התביעה וההזמנה לדין נמסרו למבקשים כדין לכתובת משרד המכירות של המשיבה, שאותו פקדו המשיבים כל יום. לתמיכה בטענותיו אודות המסירה כדין הגיש המבקש אישור משלוח בדואר רשום בצירוף אסמכתא מדואר ישראל המלמדת, כי דבר הדואר נמסר לייעדו. לעניין סיכוי ההגנה, טען המבקש, כי סיכויי הגנתם של המשיבים הם קלושים ביותר, בין היתר בשל כך כי המשיב 1 הוא זה אשר חתם על הסכם שכר הטרחה בשם המשיבה 3.

6.ביום 07/12/14, הגיש המבקש הודעה מטעמו במסגרתה חזר על נימוקי תגובתו והדגיש כי אין כל בסיס לטענתם של המשיבים, לפיה הם לא קיבלו את כתב התביעה. בנוסף הפנה המבקש למסמך מתיק ההוצל"פ, המעיד כי האזהרה נמסרה למשיבים כבר ביום 01/06/14, כך שהבקשה לביטול פסק הדין הוגשה באיחור ולאחר שעברו 30 ימים מיום מסירת האזהרה.

7.בית משפט קמא, קבע בהחלטתו, כי אין במסמכים שצירף המבקש, כדי להעיד על כך, כי כתב התביעה אכן הומצא לידי המשיבים. נקבע, כי אישור משלוח בדואר רשום, שמצורף, אליו תדפיס מאתר האינטרנט של הדואר בדבר מסירת דבר הדואר לייעדו, אינו מהווה תחליף לאישור מסירה חתום על ידי המשיבים, ואין בו כדי להוכיח המצאה כדין.

בנוסף, בית משפט קמא דחה את טענת המבקש לפיה בקשת המשיבים לביטול פסק הדין הוגשה באיחור. נקבע, כי מטיעוני המבקש בתגובתו משתמע, כי אין הוא חולק על טענת המשיבים, כי הם ידעו על קיומו של פסק הדין ועל תיק ההוצל"פ נגדם רק לאחר שקיבלו אזהרה, כ-7 שנים לאחר מתן פסק הדין.