רע"א 34878-06-16 אבו זיד נ' סראחן ואח'

1.בפניי בקשת רשות ערעור, שהוגשה על ידי מר מוחמד אבו זיד (להלן: "המבקש") על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת מירב קלמפנר נבון) בעש"א 21056-05-16, שניתן ביום 30/05/16, במסגרתו דחה בית משפט קמא את הערעור שהגיש המבקש על החלטת רשמת ההוצאה לפועל (הגב' איה מחאג'נה קרמאן) מיום 22/04/16 בתיק הוצאה לפועל מס' 511090-07-15, במסגרתה התקבלה טענת פרעתי שהעלו המשיבים ותיק ההוצאה לפועל כנגדם נסגר.

התשתית העובדתית הרלבנטית וההליכים שהתנהלו בין הצדדים

2.ביום 18/07/15 ניתן בבית משפט השלום בקריות במסגרת ת.א 30864-06-11 פסק הדין, אשר נתן תוקף להסכמות הצדדים (המבקש והמשיבים), ולפיו יפונה המושכר, הידוע כבניין או סככה הקיימת על חלקה 14 בגוש 19160. הצדדים הסכימו ביניהם, כי הפינוי יבוצע עד ליום 30/11/11, לכל היותר, כי חוב דמי השכירות בגין תקופת העבר עד לחודש 06/11 עומד על סך של 40,000 ₪ וכי המשיבים יישאו בדמי השכירות, ביחס לתקופה מחודש 07/11 עד לחודש 11/11 בסך של 3,000 ₪ לחודש. עוד הסכים המבקש להעמיד את דמי השכירות עד לחודש 11/11 על סך 40,000 ₪, אשר ישולמו בתשלומים.

3.עוד הסכימו הצדדים במסגרת הסכם הפשרה, אשר קיבל תוקף של פסק דין, כי במידה והמשיבים יפרו הוראה מהוראות ההסכם, על ידי אי פינוי הנכס עד ליום 30/11/11 או על ידי אי תשלום אחד מהתשלומים במועדם, תהא למבקש הזכות להגיש את פסק הדין ללשכת ההוצאה לפועל. בנוסף לכך, יהיו המשיבים חייבים, ביחד ולחוד, במלוא דמי השכירות עד לחודש 11/11, כפי שהיו טרם ביצוע הנחה, דהיינו, סך של 55,000 ₪ בצירוף הצמדה וריבית מיום 11/07/11 ועד לתשלום המלא בפועל, זאת במידה ולא יקיימו את חיוביהם או יקיימו מקצת החיובים בניכוי התשלומים ששולמו עד ליום ההפרה. בנוסף, הוסכם על ידי הצדדים, כי המשיבים יישאו בנסיבות אלה בכל דמי השכירות העתידיים מחודש 12/11 ואילך בסך של 3,000 ₪ לחודש, וזאת עד למועד ביצוע הפינוי בפועל, הכול בצירוף הצמדה וריבית כחוק עד לתשלום המלא.

4.יצוין, כי הצדדים הסכימו, כי בנוסף, יחויבו המשיבים בסכום סנקציה קבוע מראש על סך של 15,000 ₪, נכון ליום מתן תוקף לפסק הדין, וזאת מבלי צורך בהוכחת נזק ובנוסף לכל סעד אחר, המגיע למבקש על פי דין. הוסכם, כי ככל ויחליט המבקש בעתיד, ולמשך 5 שנים ממועד מתן פסק הדין, להפעיל במקום פנצ'רייה או עמדה לרחיצת רכבים, תינתן למשיבים עדיפות על פני כל משכיר אחר לשכור את הנכס, וזאת בתנאי שישלמו דמי שכירות על פי ערך השוק, בהתאם לחוות דעת שמאי מוסמך, על פי ערך העסקים באותו המקום, ובתנאי שכל דמי השכירות ישולמו בעד כל שנת שכירות. הוסכם בין הצדדים, כי יושבו למשיבים שיקים, המשוכים על שם אמם (סך הכל 10 שיקים בסך של 10,000 ₪ כל אחד), וצוין בפסק הדין, כי השיקים אכן הוחזרו (להלן: "פסק הדין").

5.ביום 07/07/15 הגיש המבקש ללשכת ההוצאה לפועל בקשה לביצוע פסק דין פינוי, זאת לטענתו, בעקבות אי תשלום דמי השכירות לתקופה שבין חודש 01/09 עד לחודש 06/11 ואי פינוי הנכס עד ליום 30/11/11.

6.ביום 06/08/15 הגישו המשיבים התנגדותם לביצוע הפינוי ובקשה לעיכוב ההליכים. רשמת ההוצאה לפועל קבעה בהחלטותיה, כי בקשת המשיבים, אשר הוגדרה כהתנגדות לביצוע פסק דין של פינוי, הינה בקשה בטענת "פרעתי", ובמסגרת החלטותיה עיכבה את ההליכים נגד המשיבים.

7.המבקש מיאן להשלים עם החלטת הרשמת והגיש בקשה למתן רשות ערעור על החלטתה לבית משפט השלום (רע"צ 10561-11-15) וטען, כי רשמת ההוצאה לפועל חרגה מסמכותה, כאשר עיכבה את הליכי הפינוי נגד המשיבים, בלא שניתנה לעניין זה החלטת בית משפט, המורה על עיכובו של הפינוי. כן טען המבקש, כי בקשת המשיבים אינה בגדר טענת "פרעתי" ושגתה הרשמת, כאשר החליטה לדון בה ככזו.

8.בית משפט קמא דן בבקשת רשות הערעור וקבע, כי המבקש למעשה מערער על החלטות מחודש אוגוסט 2015, ולא על ההחלטות מאוקטובר, שאליהן הפנה בבקשתו, ולמעשה, הגיש בקשות נוספות במטרה להאריך מלאכותית את המועדים לערעור ולהגשת בקשת רשות ערעור. על כן, נקבע, כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור מטעם זה. כן נקבע, כי גם לגופו של עניין, יש לדחות את בקשת רשות הערעור ברובה ולקבלה אך ורק, בכל הנוגע לקביעת ערובה או נימוק מדוע לא נקבעה ערובה.