רע"א 34796-06-15 רשות המיסים נ' ג'מיל עטאללה בע"מ ואח'

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופט א' רון), בה"פ 33192-05-15, מיום 14.6.15, בגדרה ניתן למשיבים צו מניעה זמני לפיו יוותרו הטובין מושא ההליך במחסני הערובה עד למתן פסק דין בהליך העיקרי, בכפוף להפקדת סך של 50,000 ₪ במזומן בקופת בית המשפט, והתחייבות מצד המשיבה 1 (להלן: "המשיבה") ומנהלה לשפות את המבקשת בגין כל נזק שייגרם לה.

רקע והליכים בבית משפט קמא

ביום 11.11.14 הגיש המשיב 2 (להלן: "המשיב") למבקשת רשימון, בגדרו הוצהר כי הטובין הינם פריטי קישוט לחג המולד שיובאו במכולות. ביום 12.11.14 הגיעו המכולות למחסני המשיבה בעפולה. באותו יום הגיעו משטרת ישראל והמבקשת למחסני המשיבה, תפסו את המכולות והעבירו אותן למתקן משטרתי. בבדיקה שנערכה נמצא כי בחלק מהקרטונים הוסלקו כ-18,000 זיקוקין וכ-16,000 אמצעי לחימה קרים, ובכללם: סכינים, סכיני קומנדו, חרבות, שוקרים חשמליים רבי עוצמה וכדומה, האסורים בייבוא.

המשיבה ניהלה מספר הליכים להשבת הטובין התפוסים שאינם הטובין האסורים. כל בקשותיה נדחו. בפגישה שהתקיימה בין ב"כ המשיבה לבין נציג המבקשת לצורך שחרור הטובין, נמסר לו כי שמה של המשיבה כלל לא מוזכר במסמכי הייבוא וכי כלל לא הוכח שהיא הבעלים.

ביום 26.1.15 נמסרה למשיב, שהינו הבעלים הרשום היחיד של הטובין, הודעת חילוט, לפיה הוחלט לחלט את כל הטובין שיובאו במשלוחים, מאחר שמוצרי חג המולד שימשו להסוואת אמצעי הלחימה. בהודעה צוין, כי המשיב רשאי להגיש תובענה אזרחית להשבת התפוס תוך חודשיים מיום קבלת ההודעה, ושאם לא יעשה כן, יראו את הטובין התפוסים כמוחרמים.

ביום 18.5.15 הגישה המשיבה לבית משפט קמא בקשה דחופה למתן פסק דין הצהרתי, לפיה הסחורה החוקית אשר תפוסה אצל המבקשת שייכת לה. ביום 2.6.15 הגישה גם בקשה דחופה למתן צו מניעה זמני, בגדרה ביקשה להורות למבקשת שלא למכור את הסחורה ולא לעשות בה כל שימוש או דיספוזיציה עד למתן פסק דין.

ב"כ המבקשת טען, כי לא ניתן היה להגיש את התביעה ואת הבקשה להוצאת צו מניעה זמני, מאחר שהסחורה כבר הפכה למוחרמת, בהתאם לאמור בהודעה. לא זו אף זו, המבקשת כלל לא ידעה על קיומה של הבקשה למתן פסק דין הצהרתי, אשר הוגשה כאמור ביום 18.5.15, וזאת עד שהומצאה לה הבקשה הדחופה למתן צו מניעה זמני ביום 3.6.15.

ביום 14.6.15 התקיים בבית משפט קמא דיון בבקשה למתן צו מניעה זמני, בסיומו ניתנה ההחלטה מושא הבקשה דנא.

ההליך שלפניי

ביום 16.6.15 הוגשה הבקשה דנא. ביום 26.6.15 הוריתי למשיבים להגיב לבקשה תוך 14 יום, אולם זו לא הוגשה. בהחלטתי מיום 14.7.15 ניתנה למשיבים ארכה נוספת בת 3 ימים, והובהר בה כי אי הגשת תגובה – כמוה כהסכמה לבקשה. למותר לציין, כי בדיקה במערכת 'נט המשפט' מלמדת, כי ההחלטות הומצאו לב"כ המשיבה והוא אף עיין בהן בעצמו ביום 29.6.15 שעה 09:00; וביום 15.7.15 שעה 09:07. יתרה מזאת, ביום 19.7.15 הגיש ב"כ המשיבה בקשה למתן ארכה בת 14 יום להגשת תגובה בשל תקופת החגים במגזר הערבי ונוכח עומס עבודה לקראת פגרת הקיץ. בהחלטתי מאותו יום ציינתי, כי המשיבה קיבלה דחיה אחת וגם את הבקשה למתן ארכה הגישה לאחר המועד שנקצב לכך מלכתחילה. עם זאת, ולפנים משורת הדין, אפשרתי למשיבה להגיש את תגובתה עד למחרת בשעה 10:00. החלטה זו הומצאה לב"כ המשיבה באותו יום והוא אף צפה בה בשעה 10:27. אלא, שעד למועד כתיבת שורות אלו לא הוגשה כל תגובה.