נניקשוילי נ' קיבוץ יזרעאל קבוצת פועלים להתיישבות שיתופית בע"מ

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת-נוף הגליל (כב' השופט ע' טאהא) בת"א 32507-11-23 מיום 4.11.2025, בה התקבלה באופן חלקי בקשה לעיון חוזר בהחלטת בית המשפט מיום 23.10.2025 לדחות בקשה לזימון עדים שהגישו המבקשים.

הרקע להליך המתנהל בבית משפט קמא הובא בפירוט במסגרת פסק הדין ברע"א 55831-03-25 נניקשוילי נ' קיבוץ יזרעאל קבוצת פועלים להתיישבות שיתופית בע"מ (12.5.2025), ואינני מוצאת להרחיב בנוגע אליו בשנית. על קצה המזלג יצוין כי עניינו של ההליך הוא בתביעה שהגישו המבקשים נגד המשיב, קיבוץ יזרעאל קבוצת פועלים להתיישבות שיתופית בע"מ (להלן: הקיבוץ) – שנסבה בעיקרה על הליך הוצאתה של המבקשת 1 מחברות בקיבוץ. הסעד העיקרי המבוקש בתביעה הוא צו מניעה שימנע את הוצאת המבקשת מחברות בקיבוץ.

ביום 20.3.2025 הגישו המבקשים רשימת עדים מטעמם, ובה נכללו המבקשים עצמם וילדיהם הבגירים, וכן חמישה עדים נוספים שהם חברי הקיבוץ ועובדים בו (להלן: חמשת העדים). בהמשך, בהתאם להחלטת בית המשפט, הגישו המבקשים ביום 15.5.2025 תצהירי עדות ראשית לבית המשפט – אשר כללו תצהירי עדות ראשית מטעם המבקשת 1 והמבקש 2 בלבד.

דיון ההוכחות בתיק נקבע זה מכבר למחר, ה-18.11.2025 (להלן: דיון ההוכחות). ביום 23.10.2025 הגישו המבקשים לבית משפט קמא בקשה לזמן לדיון ההוכחות את חמשת העדים שנמנו ברשימת העדים. בו ביום דחה בית משפט קמא את בקשת המבקשים (להלן: ההחלטה הראשונה). בית המשפט קבע כי לפי תקנה 67(א1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, כאשר בית המשפט מורה על הגשת תצהירי עדות ראשית בכתב, האפשרות לזמן עד שלא הגיש תצהיר כאמור, מוגבלת למקרים שבהם בית המשפט השתכנע כי התצהיר לא הוגש מסיבות מוצדקות. זאת, "על סמך בקשה לזימון עד שהוגשה במועד שבו היה על בעל הדין להגיש תצהירי עדות ראשית, בצירוף תצהיר המפרט את הניסיונות שנעשו על מנת לגבות את התצהיר". נקבע כי המבקשים לא הגישו בקשה לזימון חמשת העדים בהיעדר התצהיר, ולא התייחסו כלל לניסיונות שנעשו על מנת לגבות את התצהירים מאותם עדים. כן צוין כי בישיבה שהתקיימה ביום 13.7.2025, הצהיר ב"כ המבקשים כי יעידו מטעמם שני עדים בלבד.

ביום 3.11.2025 הגישו המבקשים בקשה לעיון חוזר בהחלטה הראשונה. בבקשה נטען כי לא הייתה למבקשים כל אפשרות לקבל מחמשת העדים תצהירים – משום שמדובר בחברים העובדים בקיבוץ, אשר אחד מהם אף הגיש נגדם תביעה. המבקשים טענו כי כבר עם הגשת רשימת העדים הם ציינו את הקושי להעיד את חמשת העדים מרצונם החופשי, וזאת לנוכח החשש של חברי הקיבוץ להעיד בתביעה המוגשת נגד הקיבוץ. על כן, נטען כי לו היו המבקשים פונים לחמשת העדים ומבקשים את עזרתם במתן תצהיר עדות ראשית – אין כל ספק כי הם היו מסרבים. באשר להצהרה בדיון מיום 13.7.2025 – נטען כי מדובר באי-הבנה טכנית, וכוונת המבקשים הייתה כי שניהם יעידו – בעוד בית המשפט הבין מכך כי רק שניהם יעידו מטעמם.