רע"א 34058-01-17 במרום הפקות 2004 בע"מ נ' סנה

1.בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בפתח תקווה מיום 27.12.16 (כב' הרשם הבכיר אורן כרמלי) אשר חייב את המבקשת (התובעת) להפקיד ערבון בסך 3,000 ₪ בקופת בית המשפט להבטחת הוצאות הנתבע כתנאי לניהול ההליך, בהתאם להוראת סעיף 353א לחוק החברות תשנ"ט- 1999 (להלן "החוק").

2.לטענת המבקשת, שגה בית משפט כאשר חייב אותה בהפקדת עירבון בכלל, ושגה בקביעת סכום העירבון שהינו גבוה מהסכומים שנקבעו בפסיקה.

3.דין הבקשה להידחות ללא צורך בקבלת תגובת המשיב.

4.כאמור בסעיף 353א לחוק, חזקה היא כי יש לחייב חברה תובעת בהפקדת ערובה "מספקת" לתשלום הוצאות הנתבע, כאשר ניתנה אפשרות לסתור חזקה זו, להבדיל מהוראת תקנה 519(א) לתקסד"א, שאינה יוצרת חזקה כאמור (ר' רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר, מיום 13.7.08).

הכרעה בשאלה האם הוכחו הדרכים החלופיות המנויות בסעיף 353א לחוק לסתירת החזקה האמורה, נתונה לשיקול דעתה הרחב של הערכאה הדיונית. לא מצאתי מקום להתערב בשיקול דעת זה בעניין שבפני, אף שההחלטה נוסחה על דרך הקיצור, אך ביחס ראוי להיקף התביעה וסכומה.

5.לא מצאתי ממש בטענה באשר לגובה סכום הערובה. אינני מתעלמת מפסקי הדין שקבעו תקרה לסכום הערובה. ואולם, באותם מקרים היה מדובר בסכומי תביעה גבוהים ביותר, שעה שבעניינינו סכום התביעה נמוך יחסית- 15,584 ₪ בלבד. מאחר ולשון החוק היא כי יש לקבוע "ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין", הרי שיש לקבוע סכום ריאלי ומתאים בנסיבות העניין המהווה אומדן לכלל הוצאות הנתבע, אף מעבר לתשלום שכר טרחת עורך דין.

6.אין בהפניה לכללי לשכת עורכי הדין כדי לשכנע כי הסכום שנקבע בעניינינו גבוה מהראוי, נוכח התעריף המינימאלי המומלץ (שם מדובר על 15% מסכום התביעה ולא פחות מ-794 ₪). בכללים האמורים מצויין הסכום המינימאלי (המומלץ) הנגבה כשכר טרחת עו"ד, בעוד שבקביעת הערובה אין מקום לחייב את הנתבע להסתפק בערובה ע"פ חיוב מינימאלי ולהותירו בחסרון כיס (אם תדחה התביעה) באם הוצאותיו, לרבות שכר עורך דין – גבוהות יותר.

7.התוצאה היא כי הבקשה נדחית.