רע"א 3343/15 מזרחי ואח' נ' מי חיים אחזקות בע"מ ואח'

           בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי (המחלקה הכלכלית) בתל אביב-יפו (כב' השופטת ר' רונן), בה נדחתה בקשת המבקשים לתקן בשנית את כתב תביעתם.

1. בין הצדדים, המחזיקים במניותיהן של חברה בשם "שבע לכל בע"מ" (להלן: החברה) וחברה בשם "שלטי ירושלים בע"מ", קיים מזה מספר שנים סכסוך אשר הוליד שורה של הליכים משפטיים בבית משפט השלום, בית המשפט המחוזי, בית המשפט העליון (החלטתי ברע"א 4596/12 מיום 21.10.2012) ורשות ההוצאה לפועל. איני רואה להידרש לתיאור השתלשלות ההליכים במלואה, ואסתפק בתיאור הרקע הרלוונטי לבקשה דנן.

           הסכסוך המדובר פרץ בין הצדדים, בין היתר בעקבות טענת המבקשים (המכנים עצמם "קבוצת מזרחי") כי הזרימו כספים לחברה בשיעור העולה בהרבה על חלקם בחברה, מה שיצר חוסר איזון בהזרמות הכספים בינם לבין המשיבים (המכונים על ידם "קבוצת נקש"). [הערה: מסיבה שאינה ברורה, משמם של המבקשים בבקשה זו נמחק שמו של יצחק מזרחי, ונותרו רק יעקב מזרחי וחברה בשם "ים אופקים", זאת אף שבגוף הבקשה המבקשים מתייחסים ליצחק מזרחי בתור המבקש 1 וכוללים אותו תחת "קבוצת מזרחי"].

2. לאחר שהוגשו תביעות לבית משפט השלום ולבית המשפט המחוזי, נקשרו הצדדים בחודש ינואר 2010 בהסכם פשרה, בו נקבע מנגנון לאיזון השקעותיהם של בעלי המניות, וכן מנגנון המאפשר דילול אחזקותיו של בעל מניות שיימנע מלהזרים כספים לחברה הנדרשים לפעולתה. עוד הוסכם כי קבוצת נקש ירכשו את חלקה של קבוצת מזרחי בחברת שלטי ירושלים, בין היתר תמורת שורה של המחאות חודשיות עוקבות מאת חברת שלטי ירושלים, להן יערוב המשיב 2 באופן אישי.

           לאחר שחלק מן ההמחאות לא נפרעו, הגישו יעקב ויצחק מזרחי תביעות לביצוע להוצאה לפועל. קבוצת נקש הגישה התנגדות, ובהסכמת הצדדים ניתנה רשות להתגונן. התיק נדון בבית משפט השלום בתל אביב (כב' השופט מ' תמיר), ובסופו נדחו התביעות לאחר שנקבע שיש לבצע דילול מניות בטרם הגשת השיקים לביצוע (ת"א 55029-11-10 מיום 22.8.2013). 

           על פסק דינו של בית משפט השלום הגישו המבקשים ערעור לבית המשפט המחוזי (כב' השופט ג' גינת) בחודש נובמבר 2013, בו טענו, בין היתר: כי הפעלת מנגנון הדילול נתונה לשיקול דעתם, בהיותם הנושים; וכי בניגוד לטענת החייבים – הללו לא ביטלו את השיקים בשל חוסר יכולת כלכלית, אלא כי העדיפו לדלל את אחזקותיהם על פני תשלום כסף מזומן. 

           נוסיף ונציין כי בחודש מאי 2014 הגישו המבקשים בקשה לבית המשפט המחוזי להגשת ראיות נוספות, מהן עולה לדבריהם כי המשיבים פעלו להבריח את הנכסים מחברת "שלטי ירושלים" והקימו תחתיה חברה בשם "שלטי ירושלים השקעות", ולכן המשיבים מעדיפים את מנגנון הדילול, שכן ערך המניות הפך אפסי.

           בין הערעור הנ"ל שהוגש לבית המשפט המחוזי, לבין ההליך המתנהל בבית המשפט המחוזי (בפני השופטת רונן) בגדרו ניתנה ההחלטה מושא הבקשה שלפניי, ישנה זיקה, כפי שיפורט להלן.

3. ביני לביני, בשנת 2012, הגישו המבקשים תביעה שכנגד לבית המשפט המחוזי בתל-אביב הקשורה לסכסוך בין הצדדים, הוא ההליך המתנהל כיום בפני השופטת רונן. נציין כי בחודש ינואר 2014 הגישו המבקשים כתב תביעה-שכנגד מתוקן, בו טענו, בין היתר, כי ככל שקיימת זכות לכפות דילול, המועד לחישוב הוא שנת 2010, וכן כי אין לבצע דילול כל עוד לא הושלם האיזון (ההדגשה בקו במקור – י"ע, סעיף 8.2 לכתב התביעה-שנגד המתוקן).