רע"א 33176-07-16 אשריאן נ' יפרח ואח'

על החלטת בית משפט השלום בצפת (כב' השופטת מ' ברלינר) מיום 3.7.16) בת.א. 43353-05-16

המבקש והמשיבים הינם בעליהן של דירות בבית דו משפחתי. המבקש מתגורר במקום, בעוד המשיבים השכירו את יחידתם. בתביעה שהגיש נגד המשיבים הוא טען, כי המשיבים עושים בדירתם עבודות בניה למיניהן (שעיקרן פיצולה של הדירה), ואלו נעשות בניגוד לחוק, ולכן מסבות ותסבנה לו נזק. לצד תביעתו הוא ביקש ליתן צו מניעה זמני, שימנע כל בניה בדירת המשיבים, כמו גם השכרתה לצד שלישי. נוסף על כך הוא ביקש למנוע מן המשיבים להתחבר לקו הביוב (שבחצר המשותפת).

בית המשפט קמא דחה את בקשתו, ועל כך מלין המבקש בבקשת הרשות לערער שהניח לפניי, ולצידה הוא מבקש ליתן צו מניעה במסגרת בקשת הרשות לערער.

לאחר שעיינתי בבקשה, בהחלטת בית המשפט קמא, ובשאר החומר שבתיק בית המשפט קמא, מצאתי לדחות את הבקשה, בגדרה של תקנה 406(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. תמונת המצב המפורטת, ובכללה טענות הצדדים, מצטיירת היטב בהחלטתה המנומקת של כב' השופטת קמא, והקורא מופנה אליה. בכל הנוגע למסקנתה של כב' השופטת קמא, למסקנה זו הנני מסכים בכל הכבוד, כמו גם לכלל הטעמים שהובילו את השופטת קמא הנכבדה אליה. אין לי כי אם לאמצם. על יסוד הטעמים הללו אין לי כי אם לדחות את הבקשה.

מן הטעמים שהטעימה השופטת קמא אדגיש את מאזן הנוחות, וזה נוטה בבירור לטובת המשיבים. בתוך כך אציין, כי אם יזכה המבקש בתביעתו, בנקל ניתן יהא להשיב את המצב לקדמותו. מאידך, מתן צו לפי המבוקש עשוי להכביד על המשיבים ולהסב להם נזק, כאשר סיכויי התביעה להתברר אינם ברורים כלל ועיקר.

הואיל וכך הנני דוחה את הבקשה ליתן רשות לערער. כיוון שכך נדחית גם הבקשה ליתן צו מניעה זמני בהליך שלפניי.

משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ג תמוז תשע"ו, 19 יולי 2016, בהעדר הצדדים.