רע"א 32617-12-14 אלוז נ' עיריית בית שמש

המשיבה תובעת את המבקש בבית המשפט השלום באשדוד, בגין אי תשלום ארנונה והיטלים נוספים. הצדדים הגישו ראיותיהם, התקיים דיון הוכחות במסגרתו נחקרו עדי הצדדים והתיק נקבע לשמיעת סיכומים בע"פ ליום 2/12/14.

בקשת המבקש לאפשר לו הגשת ראיות נוספות – נדחתה, אולם נוכח הגשת בקשת רשות לערער נגד החלטתו זו של בית המשפט קמא, נדחה מועד הדיון שהיה קבוע ליום 2/12/14, ליום 29/12/14.

ביום 8/12/14 נדחתה בקשת הרשות לערער שהגיש המבקש לבית משפט זה, וביום 14/12/14 הגיש המבקש בקשה לדחיית מועד הדיון שנקבע כאמור ליום 29/12/14, בטענה כי לב"כ המבקש קבוע דיון נוסף בהליך אחר. בהחלטתו מיום 15/12/14, דחה בית המשפט קמא (כב' השופטת א. סנדלר – איתן) את הבקשה, ובאותו היום הגיש המבקש בקשה לעיון חוזר בהחלטת בית המשפט קמא - אשר נדחתה אף היא (בהחלטה מיום 15/12/14).

נגד החלטות אלה מוגשת בקשת הרשות לערער שבפני.

במקביל להגשת בקשתו זו לרשות לערער, שב המבקש והגיש לבית המשפט קמא בקשה לדחיית מועד הדיון - נוכח הגשת בקשתו לרשות לערער – בקשה אשר נדחתה אף היא על ידי בית המשפט קמא (בהחלטה מיום 16/12/14), אשר לא מצא טעם להורות על דחיית הדיון אך בשל הגשת בקשת הרשות לערער.

דין הבקשה להידחות גם מבלי להידרש לתגובת המשיבה.

סעיף 1(1) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בן רשות ערעור), תשס"ט – 2009 קובע כי ב"החלטה בעניין קביעה ושינוי של מועדי דיון ומועדים להגשת בקשות, תגובות.." לא תינתן רשות ערעור.

בבקשתו טוען המבקש נגד החלטת בית המשפט קמא שלא להיעתר לבקשתו לשינוי מועד הדיון – החלטה לגביה, כאמור, לא תינתן רשות ערעור.

לאור זאת – אני דוחה את בקשת הרשות לערער.

משלא התבקשה תגובת המשיבה – אין צו להוצאות.