רע"א 32083-10-15 מנסור נ' ה.א.ס סמואל קבלנות ופרוייקטים (2006 ) בע"מ

מונחת לפני בקשה לסילוק על הסף של בקשת רשות ערעור שהוגשה על ידי המשיב, שעה שפסק הדין נשוא בקשת רשות הערעור, במסגרתו אושר פסק הבורר שניתן בהליך שהתנהל בין הצדדים, ניתן ביום 29.7.15, והומצא למשיב כבר ביום 3.8.15 לב"כ המבקש (להלן: "פסק הדין"), ואילו הבר"ע הוגשה אך ביום 18.10.15. לטענת המבקש, משהוגשה הבר"ע באיחור ניכר, כשאין בצידה בקשה להארכת מועד, דינה להידחות.

המשיב הגיש תגובה לבקשה, כשבצידה הוגשה בקשה להארכת מועד להגשת הבר"ע. המשיב מודה כי הבקשה הוגשה באיחור, אם כי לשיטתו באיחור של 4 ימים בלבד, ועותר להארכת המועד להגשתה מהטעמים כי בתקופה מהחל ממועד מתן פסק הדין ועד למועד הגשת הבר"ע חל חג הקורבן; בא כוח המבקש בצע שירות מילואים וכן החליף את מקום משרדו. המשיב טוען כי הבר"ע הוגשה באיחור קל של 4 ימים בלבד. לגופו של ענין, טוען המשיב, כי פסק הדין מבוסס על ראיות המהוות פגיעה בקופה הציבורית בשל העלמת מס וגניבת מע"מ כלשונו.

בתגובה לבקשה, טוענת המבקשת, כי אין בתגובה לבקשה לסילוק על הסף ובבקשה להארכת מועד המונחת בצידה כל הסבר המניח את הדעת לחריגה מסדרי הדין, ונימוקי המשיב אינם עולים כדי הטעמים החריגים בגינם יאריך בית המשפט את המועד להגשת בר"ע.

אין חולק כי בקשת רשות הערעור הנדונה הוגשה לאחר חלוף המועד להגשתה. על כן, על המשיב היה מלכתחילה להגיש בקשה להארכת מועד להגשת ערעור ולפרט "טעם מיוחד" כמתחייב על פי תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות"), ולא במסגרת תגובה לבקשה לסילוק על הסף של הבר"ע.

תקנה 528 לתקנות מאזנת בין שתי מגמות: מחד גיסא, הכלל הינו כי על בעל דין לקיים את המועדים הקבועים בדין. כלל זה מושתת על עקרון סופיות הדיון והצורך בהצבת גבול להתמשכות ההליכים; הציפייה של הצד שכנגד שלא להיות מוטרד לאורך זמן רב בנוגע לפסק-דין בו זכה; האינטרס של בעלי הדין ושל הציבור בכללותו לחיזוק היציבות, היעילות והוודאות המשפטית, וכן השאיפה להימנע מקשיים הכרוכים בניהול דיון בערעור או בבקשת רשות ערעור שהוגשו באיחור.

מאידך גיסא, קיימות נסיבות חריגות בהן מוצדק לאפשר את הגשת ההליך באיחור, באופן המונע תוצאה שרירותית ונוקשות יתרה בהפעלתם של סדרי הדין. בהתאם לכך, מאפשרת תקנה 528 הארכת מועד להגשת הליך באיחור, בהתקיים "טעמים מיוחדים שיירשמו".