רע"א 3127/16

1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי ירושלים (סגן הנשיא מ' דרורי) בת"א 28078-01-16 מיום 31.3.2016, במסגרתה נדחתה בקשת המבקשים למתן צו מניעה זמני, שימנע דיספוזיציה במקרקעין שבמוקד הסכסוך בין הצדדים; ועמה – בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה.

רקע

2. המבקשים הגישו תביעה נגד המשיבים, שעיקרה סעד הצהרתי שיורה על בטלותם של פסקי דין שניתנו בעבר בנוגע לחלקות מקרקעין המצויות במחלוקת בין הצדדים (ת"א 1194/96, וערעור עליו, ע"א 1007/00) בשל כך שניתנו על בסיס נתונים לא נכונים הנגועים בתרמית. בכתב ההגנה של המשיבים נטען כי לא יתכן לבטל פסקי דין שניתנו לפני למעלה מחמש עשרה שנים, ובעיקר – לא ניתן לבטל עסקאות שנעשו מכוחם של פסקי דין אלו.

3. המבקשים הגישו בקשה למתן צו מניעה זמני, שימנע מן המשיבים לבצע דיספוזיציה במקרקעין שבמחלוקת. מתשובת המשיבים עלה כי מאז שניתנו פסקי הדין חלו שינויים במעמד המקרקעין. לגבי חלקה אחת (חלקה 25 בגוש 29541) צוין כי היא נרשמה על שם המשיב 1 והמבקש 3, ביחס של שני שליש לראשון ושליש לשני. לגבי חלקה זו התנהל משפט פירוק שיתוף (ת"א 3346/01) ובפסק דין שניתן ביום 18.2.2015 נקבע כי פירוק השיתוף יֵעשה באופן של מכירת המקרקעין כמקשה אחת, ולשם כך מוּנוּ כונסי נכסים. על פסק הדין ערער המבקש 3 בבקשה זו וערעורו נדחה. על כך הוגשה בקשת רשות ערעור לבית משפט זה, והיא תלויה ועומדת, אך לא ניתנה החלטה על עיכוב ביצוע. ביום 10.2.2016 בוצעה התמחרות לרכישת הקרקע, וברכישה זכתה קרן ההשקעות ריאליטי (להלן: ריאליטי), שלא צורפה כמשיבה לבקשה למתן צו המניעה הזמני (כמו גם לבקשה שלפני). הסכום הסופי שהוצע עבור המקרקעין עומד על 20,050,000 ₪. ביום 10.3.2016 (לאחר הגשת הבקשה ולפני מתן ההחלטה), אישר בית המשפט של פירוק השיתוף את העסקה עם ריאליטי.

4. במסגרת הבקשה למתן צו מניעה זמני לא הוזכר במפורש הליך ההתמחרות, לא הוזכרה הרוכשת ריאליטי, ולא סכום הרכישה. בית המשפט המחוזי ראה התנהלות זו בחומרה. בית המשפט ציין, כי אילו היו נתונים אלו לפניו, לא היה נותן צו ארעי כפי שניתן, ובוודאי שלא היה עושה כן ללא ערבויות כספיות משמעותיות.

5. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה למתן צו מניעה זמני. נקבע כי בנסיבות הקיימות, כאשר בוצעה עסקה כדין ובאישור בית המשפט המוסמך, אין להעלות על הדעת ליתן צו מניעה המונע את המשך המכירה. במצב זה נוטה מאזן הנוחות באופן מובהק לטובת המשיבים, מה גם שסיכויי ההליך בתיק העיקרי נמוכים עד מאד.

6. בשולי ההחלטה דן בית המשפט המחוזי בשאלת הוצאות המשפט. בית המשפט ציין כי שאל את הצדדים מהו הסכום הריאלי שהוציאו במסגרת הבקשה, אך משלא קיבל מידע קונקרטי, הושאר הדבר לשיקול דעתו. בית המשפט קבע אפוא כי המבקשים ישאו ביחד ולחוד בהוצאות המשיבים בסך של 100,000 ₪ בתוספת מע"מ, ובהוצאות ריאליטי בסך של 100,000 ₪ בתוספת מע"מ. ברם, אם עד ליום 22.5.2016 יודיע ב"כ המבקשים בכתב, כי הוא מסכים לכך שהתביעה תידחה, יומרו הסכומים הללו ל-25% מהם, כלומר: ישולמו 25,000 ₪ למשיבים בתוספת מע"מ, וסכום זהה לריאליטי.

7. על ההחלטה הוגשה בקשת רשות הערעור שלפני, ועמה נכרכה בקשה לעיכוב ביצוע. אעיר, כי המבקשים נקטו תחילה בהליך של ערעור בזכות, וזאת בשל הטענה שההחלטה הנוגעת לפסיקת ההוצאות משמעה החלטה שנועדה לסיים את ההתדיינות בתובענה כולה, ומשכך מדובר בפסק דין שיש עליו ערעור בזכות. אולם, בהחלטתי מיום 14.4.2016 דחיתי טענה זו והוריתי למזכירות בית המשפט לסווג את ההליך כבקשת רשות ערעור אזרחי.

בקשת רשות הערעור

8. בקשת רשות הערעור מונה ומפרטת מספר רב של שגגות עובדתיות שבהן שגה לפי הנטען בית המשפט המחוזי; לגופו של עניין, נטען כי יש ליתן את צו המניעה כאמור, הן בשל מאזן הנוחות, הן בשל סיכויי ההליך. ראשית, צוין כי הבקשה התייחסה לשתי חלקות – חלקה 25 וחלקה 28 בגוש 29541 – ואילו החלטת בית המשפט המחוזי מבוססת כל כולה על מצב העניינים הנוגע לחלקה 25. אין בהחלטה כל הנמקה מדוע לא יינתן הצו לכל הפחות כלפי חלקה 28.