רע"א 31065-06-16 אליהו נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת י' ייטב) מיום 26.5.16, בגדרה נדחתה בקשת המבקש ליתן לו ארכה להגשת חוות דעת נוספות מטעמו וניתנה הוראה להגשת תצהירי עדות ראשית.

1. אלה עיקר העובדות הצריכות לעניין: המבקש הגיש תביעה כספית נגד המשיבה לתשלום תגמולים לפי חוזה ביטוח. בכתב התביעה ציין המבקש, כי הוא שומר "על זכותו להגיש חוות דעת מומחה מטעמו באשר למצבו הנפשי", וביקש כי בית המשפט יורה על מינוי מומחים מטעמו בתחום הנפשי ובמידת הצורך גם בתחומים נוספים, לנוכח מצבו הכלכלי הקשה. אחר שהמשיבה הגישה כתב הגנה, בגדרו התנגדה לבקשה למינוי מומחים מטעם בית המשפט או לתיקון כתב התביעה, פנה המבקש ביום 9.6.15 בבקשה למחיקת סעיפים מכתב ההגנה. בבקשה זו נטען, כי מכיוון שהמשיבה לא השיבה בכתב לפניותיו של ב"כ המבקש, ולא הסבירה מדוע לא שולם פיצוי בהתאם לפוליסות הביטוח, מנועה היא מלהוסיף טענות בעניין חבותה לפי הפוליסות. המשיבה טענה מנגד, כי השיבה לפניותיו של ב"כ המבקש, והנחתה אותו כיצד לפעול, אלא שככל הנראה מכתבים אלה לא הגיעו ליעדם. לכן, טענה המשיבה, תביעת המבקש לא נבחנה לגופה, כך שכעת יש לאפשר לה להשמיע את כל טענותיה.

2. ביום 13.12.15 עתר המבקש למתן החלטה בבקשה למחיקת סעיפים מכתב ההגנה. ביום 6.1.16 חזר המבקש על בקשתו למתן החלטה, ואזי ניתנה החלטה המורה למשיבה להגיש חוות דעת אורתופדית מטעמה בתוך 21 ימים ולשלם למבקש הוצאות בסך 2,000 ₪ "בגין הבקשה ובגין העיכובים בבירור התביעה". בחלוף המועד להגשת חוות הדעת מטעם המשיבה, ומשזו לא הוגשה, עתר המבקש בשלישית למתן החלטה בבקשתו למחיקת סעיפים מכתב ההגנה. על גב בקשה זו ניתנה ביום 4.2.16 החלטה, המורה לצדדים להודיע האם יש מקום להפנותם לגישור. המבקש התנגד לגישור ושב וביקש כי תינתן החלטה בעניין מחיקת סעיפים מכתב ההגנה.

3. ביום 15.3.16 הודיעה המשיבה, כי היא פועלת לתשלום סכום הביטוח בגין הנכות האורתופדית כתוצאה מהתאונה, בהתאם לחוות הדעת שהגיש המבקש. בהמשך הוסיפה המשיבה, כי יש לדחות את התביעה בגין הנכות הנפשית ואובדן כושר עבודה על הסף, כיוון שהמבקש לא צירף חוות דעת רפואיות בתמיכה להן. בתשובה לכך הטעים המבקש, כי משישולם לו סכום הנכות בגין הנכות האורתופדית, יוכל לשאת בתשלום שכר טרחת מומחים נוספים, ואזי תוגש בקשה לתיקון כתב התביעה. המשיבה טענה מנגד, כי המבקש מעולם לא הגיש בקשה לפטור מהגשת חוות דעת בגין חיסרון כיס.

4. בהחלטה מיום 26.5.16 הורה בית המשפט למשיבה לשלם את סכום התגמולים שאינו שנוי במחלוקת בתוך 7 ימים. כן קבע בית המשפט, כי אין מקום ליתן למבקש אורכה נוספת להגשת חוות דעת, בשל חלוף הזמן, ולפיכך יוגשו תצהירי עדות ראשית בתוך 30 ימים.

5. מכאן בקשת רשות הערעור, בגדרה עותר המבקש למתן החלטה בבקשתו למחיקת סעיפים מכתב ההגנה ולחילופין למתן הוראה לבית משפט קמא ליתן החלטתו בעניין. המבקש סבור, כי היה מקום שבית משפט קמא יכריע בעניין, חלף העברת בקשותיו שוב ושוב לתגובת המשיבה. נטען, כי משקבע בית המשפט את התיק להגשת תצהירים, למעשה רוקנה הבקשה מתוכן, מבלי שנדונה לגופה. בנוסף עתר המבקש לאפשר לו להגיש בקשה להוספת חוות דעת רפואיות בתחומים נוספים, ולחלופין למינוי מומחים מטעם בית המשפט. בקשר לכך טען המבקש, כי הוא ציין במספר הזדמנויות כי לאחר שהמשיבה תשלם לו את הסכום שאינו שנוי במחלוקת, יוכל להגיש חוות דעת רפואיות בתחומים נוספים, ואין לזקוף לחובתו את האיחור בהעברת התשלום מאת המשיבה.

   דיון

6. אחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, כמו גם בתיק בית משפט קמא, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, בלא צורך בתשובה.

7. אשר לבקשה למחיקת סעיפים מכתב ההגנה – נראה כי בית משפט קמא בחר, הלכה למעשה, שלא להכריע החלטה בבקשה זו בשלב הנוכחי של הדיון. אחר שעיינתי בבקשת המחיקה ובתשובת המשיבה סבורה אני, כי בנסיבות העניין התנהלות זו אינה גורמת עיוות דין למבקש. לבעל דין אין זכות קנויה שטענה שהוא מעלה תתברר בשלב זה או אחר של הדיון. הדבר מסור לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, ואין ערכאת הערעור נוטה להתערב באופן שבו מפעילה הערכאה הדיונית את שיקול דעתה בעניינים אלה. אמת, למען יידעו בעלי הדין כיצד לנהל את ענייניהם הדיוניים באופן מיטבי, טוב היה לו הייתה הערכאה הדיונית מבהירה באופן מפורש, כי בדעתה לדחות את מועד ההכרעה בבקשה למחיקת סעיפים מכתב ההגנה לשלב דיוני מאוחר יותר. אולם משמדובר בבקשה שייתכן שכרוכה בבירור שאלות עובדתיות, בין היתר באשר למשלוח מענה מצד המשיבה לפניותיו של ב"כ המבקש באמצעות הדואר והגעת מענה זה לייעדו, איני סבורה כי מתן החלטה בדבר הגשת תצהירי עדות ראשית בטרם הכרעה בבקשה פוגעת בזכויותיו של המבקש, או חוסמת את דרכו של בית משפט קמא להכריע בבקשה למחיקת סעיפים בכתב ההגנה בשלב מאוחר יותר של הדיון.

8. אשר לרצונו של המבקש להוסיף חוות דעת רפואיות נוספות – ככלל, על בעל דין הרוצה להוכיח עניין שברפואה לצרף לכתב טענותיו חוות דעת רפואית לביסוס טענותיו (תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). בית המשפט מוסמך לפטור תובע מהגשת חוות דעת רפואית "מטעמים מיוחדים שירשמו", ולמנות מומחה מטעמו (תקנה 130(א)). המבקש לא עתר לפטור מהגשת חוות דעת רפואיות בתחום הנפשי, אלא אך ציין כי הוא "שומר על זכותו להגיש חוות דעת מומחה מטעמו באשר למצבו הנפשי" (בסעיף 26 בכתב התביעה). בכתב התביעה הובלעה בקשה למינוי מומחה בתחום הנפשי מטעם בית המשפט, לנוכח טענה בדבר מצב כלכלי קשה של המבקש (סעיף 27 לכתב התביעה), אך טענה זו לא לוותה בתצהיר ולא גובתה בנתונים עובדתיים נוספים. כיוון שכך, לא הוכרעה בקשה בענין חוות דעת נוספות על-ידי בית משפט קמא לגופה.